מטוס המנהלים הקטן טס בגובה נמוך, עושה דרכו לעבר ז’נבה. הטייסים שמרו על דממת אלחוט, כפי שהצטוו. אף אחד לא פנה אליהם והם נמנעו מיצירת קשר עם העולם שבחוץ. העובדה שהם טסו בגובה נמוך, סייעה להם לחמוק ממערכות הרדאר. אותה העובדה בדיוק גבתה מהם מחיר בדמותה של צריכת דלק גבוהה. הם נאלצו לעצור עצירת ביניים במקום שכוח אל ביבשת אפריקה לשם תדלוק. העצירה גרמה בתורה לעיכוב ניכר. המטען הקטלני שנשא המטוס, כמעט ואיבד את סבלנותו. זה עתה הם חצו את הגבול השווייצרי. המתח במטוס היה בשיאו. ליתר ביטחון האטו הטייסים את מהירות טיסתו של המטוס, במטרה לשוות למטוס חתימת רדאר של מטוס קל. מערכות הפיקוח האווירי השווייצרי, לא הקשו עליהם. הם התקדמו לאט אבל בטוח לעבר היעד הנכסף. כשהגיעו למרחק של כחמישים מיילים מהשדה, משך הטייס הראשי את הגה המטוס. טייס המשנה משך את המצערת, מגביר את עוצמת המנוע. המטוס נסק מעלה במהירות. הקריאה המבוהלת ממגדל הפיקוח לא אחרה לבוא. צוות הפקחים שלא ציפה לתנועה אווירית כלשהי, נדהם כשהמטוס הופיע לפתע על מסך הרדאר. בהתאם לתרגולת, השיב הטייס הראשי לקריאה. הוא הזדהה כמטוס מנהלים שיצא מאיטליה, מדווח למגדל הפיקוח על מחסור חמור בדלק ומבקש רשות לנחות לאלתר בשדה. הפקחים ביקשו ממנו לנחות בשדה אחר. הטייס הראשי לא התרשם. הוא חזר על הבקשה, מבהיר למגדל הפיקוח שאין די בכמות הדלק שנותרה במכליו. הסיכוי שיעלה בידו להביא את המטוס לנחיתה בשדה אחר, קלוש. בשלב זה שיווה הטייס הראשי לקולו צליל של בהילות. אם בקשתו לא תאושר המטוס עלול להתרסק חלילה על אזור מיושב. המסר עבר, נקלט והופנם. הפקחים הורו למלגזות ולרכבים הצבאיים ששהו על המסלול, לפנותו לאלתר. אלה חדלו מיד ממלאכת פינוי מערומי הנשק והתחמושת ומילאו אחר מצוותם של הפקחים. המטוס החל להנמיך, מאט את מהירותו. טייס המשנה שלף את גלגלי המטוס. כשסיים הורה טייס המשנה לחבורה הרצחנית שמאחור, להתכונן לנחיתה. רובי צלפים ונשקים אוטומטיים נשלפו. מחסניות הוכנסו ונשקים נדרכו. כל אחד מאנשי הצוות נטל עמו קילוגרמים רבים של חומר נפץ, למקרה שהחבורה תיתקל ברכבים משוריינים. אחד מהם הצטייד במערכת טילים נגד טנקים מהסוג המתקדם ביותר ובדיוק מאותה הסיבה. ההצטיידות בכל אלה לא הייתה מסובכת. משלח ידם של הספונסרים שלהם, בהחלט סייע בידם. בהתאם להוראות אדוניהם, אסור שאף אחד מהנשיאים יזכה לראות את יום המחר. הפעולה צריכה להיות מהירה ונקייה. הטייסים הונחו להמתין בקצה המסלול כשמנוע המטוס מונע. לפי החישובים שערך מי שערך, ראשי המעצמות צריכים להגיע לנמל בכל רגע. ליתר ביטחון ערכו הטייסים הקפה אחת מעל השדה. מטוסיהם של הנשיאים לא נראו. עם זאת הטייסים הבחינו בנקל בשתי שיירות של מכוניות שרד שחנו לא הרחק מהמסלול. נשיאי המעצמות לא נדרשו לעבור בביקורת הדרכונים. ההיגיון הבריא אמר לטייסים שאלה ממתינים ברכביהם עד להגעת מטוסיהם. לא בכדי התעקשו הפקחים שמטוס המנהלים יינחת בנמל תעופה אחר. מפקד חוליית החיסול הוזמן לתא הטייס ועודכן. הטייסים הצביעו על מכוניות השרד. הרוצח השכיר חייך. הפעולה תהא פשוטה ממה שחשב. המטרות יושבות ברכביהן, כמו ברווזים במטווח. יתכן מאד ששני הנאהבים ממתינים בצוותא ברכב אחד. לא היה למפקד החוליה כל ספק שבסוף היום מישהו בצד הרוסי ואחד אחר בצד האמריקאי, ישלמו בראשם על המחדל החמור. המטוס התיישר והמשיך בהנמכה. גלגלי המטוס נגעו במסלול. צוות החיסול ניצב דרוך לצד דלת המטוס. מטוס המנהלים האט עד לעצירה מוחלטת בקצה המסלול, סמוך למקום בו חנו רכבי השרד. השעה הייתה שעת בין ערביים. השמש עשתה הכנות אחרונות לקראת שקיעה. הטייסים סובבו את המטוס על צירו מפנים את חרטומו חזרה לכיוון המסלול. את המנוע הם השאירו מונע. הוראותיהם של הפקחים לפנות את המסלול בעקבות רכב השירות שהמתין להם בסמוך, לא זכו לכל מענה. דלת המטוס נפתחה וחוליית החיסול פרצה החוצה בנשקים שלופים, שועטת לכיוון הרכבים. חברי החוליה היו מוכנים ומזומנים להיתקל בצוות מאבטחים מיומן אך משום מה, כזה לא היה בנמצא. במקום זאת הם נדהמו לגלות שברחבי השדה נחו להן משטחים עמוסי כל טוב בהשד יודע מה, שאובטחו על ידי מספר רב של אנשי צבא ומשטרה. אלה לא נותרו אדישים להסתערותו של הצוות. מהומה רבתי פרצה בשדה כשמספר חיילים ערניים פתחו באש לעבר החוליה. אנשי החוליה לא נשארו חייבים. חלקם השיב אש בעוד שחלקם האחר המשיך לשעוט לעבר שיירות הרכבים החונים, ממטיר עליהם אש קטלנית. בתוך שניות הפך השטח שסביב מסלול ההמראה לשדה קטל. הטייסים המיומנים עשו אחד ועוד אחד והגיעו למסקנה שטוב לא יצא מכל זה. בכל מקרה, לא משלמים להם מספיק בכדי להיהרג. טייס המשנה משך את המצערת והמטוס החל במרוצתו על המסלול. כדור תועה פגע באחד מגלגליו. אחד אחר השבית את אחד ממנועיו. אש פרצה מהמנוע הפגוע והמטוס סטה בחדות, נפרד לשלום ממסלול ההמראה. מטוס המנהלים דהר כמאה מטרים נוספים עד שהתרסק בעצמה רבה אל תוך מערום תחמושת גדול. מה שקרה אחר כך, נחרט לנצח בזיכרון הקולקטיבי של תושבי ז’נבה וסביבתה. פיצוץ עז החריד את נמל התעופה ובעקבותיו אירעו שורה של פיצוצי משנה עזים. חלקו הארי של הנמל הפך למכתש אחד גדול שבמרכזו, מגדל פיקוח הנוטה על צדו. מערומי התחמושת התפוצצו בזה אחר זה, ממלאים את שמי הערב במה שנראה כמופע זיקוקים קטלני. גלי הדף אדירים שטפו את העיר בזה אחר זה. אינספור שמשות התנפצו, רכבים התהפכו ומספר לא מבוטל של בניינים קרסו כמגדל קלפים. בעיר שלא ידעה מלחמה, השתוללו שרפות ענק. הקטסטרופה הייתה גדולה מכדי להכיל. האומה השווייצרית השלווה מצאה עצמה מתמודדת עם אסון בסדר גודל בינלאומי.

הממשלה השווייצרית כינסה ישיבת חירום בתוך פחות משעה. מתקפת הטרור שלוחת הרסן, שהותירה הרס וחורבן בז’נבה וסביבתה, חייבה תגובה מידית. שר ההגנה הונחה לבצע כל פעולה שהוא רואה לנכון על מנת להגן על אזרחי המדינה. זה בהחלט לא היה היום שלו. השר הורה לרמטכ”ל ולראשי מערכת הביטחון להתכנס מיד בלשכתו. החבורה המצומצמת ישבה סביב השולחן. ראשונים למסור מידע היו ראשי שירותי הביטחון. אלה סקרו את אירועי השבועות האחרונים, מצביעים על אוסטריה, השכנה ממזרח, כמי שעשתה בתקופה האחרונה למשלוח מספר רב של מרגלים לז’נבה בכלל ולנמל התעופה שלה בפרט. לא פחות מדאיגה הייתה העובדה שהאוסטרים הורו הבוקר לכל אותם הסוכנים, להסתלק לאלתר מהנמל. שר ההגנה נזכר במעורפל שמתישהו בבוקר, ביקש שר ההגנה האוסטרי לשוחח עמו. כך לפחות היה נדמה לו. הוא קרא למזכירתו לחדר וזו אישרה. היא הצביעה על ערימת מסמכים בצד השולחן. בין המסמכים צריך להיות מברק ששלח אליו עמיתו האוסטרי. השר פשפש במסמכים, חסר סבלנות עד שמצא לבסוף את מבוקשו. הוא פתח את המברק וקרא אותו בעיון. לחרדתו התברר לו שעמיתו האוסטרי דרש לקבל ממנו בדחיפות תשובות לשאלות כלשהן אודות הצטיידותה של שווייץ בנשק ותחמושת. השר האוסטרי לא הסתפק בדרישה המפורשת ואיים עליו בנקיטת צעדים ‘דראסטיים’ היה וזו לא תענה בחיוב. מכאן ועד למסקנה המתבקשת שהאוסטרים עומדים מאחורי מעשה הטרור הנפשע, קצרה הייתה הדרך. השר רתח. הוא הרים את שפופרת הטלפון והורה למזכירתו לקשר אותו מיד עם שר ההגנה האוסטרי. השר ביקש ממנה להבהיר שמדובר במקרה חירום. לאחר המתנה מורטת עצבים, שארכה דקות ספורות בלבד, הטלפון צלצל. השר העצבני נבח על השפופרת רק בשביל לגלות שהוא משוחח עם מזכירתו שלו. המזכירה המבוהלת מסרה לו שלשכת שר ההגנה האוסטרי, דחתה את פנייתה. השר האוסטרי אינו זמין לקבל את שיחתו. לא היום ומאד ייתכן שאף לא במהלך הימים והשבועות הקרובים. הטעם לא נמסר. השר התפוצץ. הוא הניח את השפופרת על כנה. אם קודם היה ספק, הספק נטש את הזירה וברח כל עוד נפשו בו. חובבי השטרודל והשניצל הווינאי עומדים מאחורי המעשה הנפשע. הראיות החד-משמעיות, נסיבתיות ככל שתהנה, הביאו את כל הנוכחים להסכים. השר נטל נשימה עמוקה. הוא שחרר לאט את האוויר שאצר בריאותיו, מנצל את הרגע למחשבה. רגע החסד שנטל לעצמו חלף כלעומת שבא. הגיע העת לקבל החלטה. אף אחד לא הכין את השר למעמד הזה. הוא התבונן בנוכחים שהמתינו בסבלנות למוצא פיו. לבסוף פנה השר לרמטכ”ל שלו והורה לו לפלוש לאוסטריה. הגיע העת להוריד את הכפפות. אף אחד מהנוכחים לא מחה. הרמטכ”ל הנהן בהבנה ויצא את החדר במהירות.

פיצוצים עזים החרידו את שלוות הלילה. עדר של פרות מבוהלות שטף את הכפר הפסטורלי במנוסתו. משוריינים וכלים כבדים חצו את הגבול השקט בחסות ההרעשה הארטילרית. בתוך זמן קצר דהרו נגמ”שים ברחבי הכפר הישנוני. אחת מזקנות הכפר התעוררה לשמע רעש המנועים. הגברת למודת הקרבות נטלה בידה מחבת כבדה. הזקנה הקרבית פתחה בחשש את דלת ביתה, מציצה החוצה. נורי תאורה מילאו את השמיים השחורים. נגמ”ש חנה בגינת הבית, ממש על חלקת השושנים שלה. הגברת הזקנה נמלאה בכעס. היא יצאה את הבית וניגשה לחייל שעמד בסמוך לו. דרישתה שהפולשים החצופים יפנו את גינתה, לא זכתה לאוזן קשבת. היא בשלה והחייל המוזר בשלו. לא נראה לה שהחייל אוסטרי מלידה. הסבלנות שלה אזלה. היא החלה חובטת במחבת על קסדתו של הפולש. החייל החצוף נמלט בבהלה מאימת האויב האכזר, לוקח עמו את הנגמ”ש על צוותו. היא שבה לביתה מרוצה אך כעוסה לנוכח ההרס הרב שהותיר הנגמ”ש בגינה. הזקנה הנרגנת התקשרה לתחנת המשטרה הקרובה. היומנאי המנומנם רשם בסבלנות את תלונתה. הגברת ככל הנראה הוזה. מאז מלחמת העולם השנייה, אף משוריין לא כתש את כבישי האספלט של המחוז. הוא הבטיח לגברת הזועמת שניידת משטרה תגיע אליה בהקדם. עד אז הוא ביקש ממנה לנעול את דלת הבית ולא להתעמת שוב עם הפולשים, יהיו מי שיהיו. לבו נחמץ בשל העובדה שטרם נמצאה תרופה לאלצהיימר. מסכנה הגברת. השיחה הסתיימה והיומנאי חזר לנמנם. הטלפון צלצל פעם נוספת, קורע את קורי השינה שהיומנאי טווה בכישרון רב. הוא ענה לשיחה בקוצר רוח. הפעם היה זה אחד מהחקלאים שהיומנאי הכיר באופן אישי. הבחור התלונן על קולות נפץ רמים. עדר הפרות שבבעלותו נפוץ לכל עבר, שלא לדבר על מכתש גדול שנוצר במקום בו ניצב פעם דיר החזירים שלו. הבהלה בקולו של החבר הוותיק, שכנעה את היומנאי לנתק את ישבנו מדושן העונג מהכיסא החם ולצאת אל מחוץ לתחנה. המראה שבחוץ הכה אותו בתדהמה. שמי הלילה היו זרועים בנורי תאורה. מרחוק הוא הבחין בטורי משוריינים נעים מזרחה, ממלאים את השדות והכבישים שסביבם. היומנאי שב בריצה לתחנה. הוא ניתק את השיחה מבלי לומר שלום. הנימוסים ימתינו בסבלנות. ביד רועדת הוא חייג מספר. קול מנומנם נשמע מעברו השני של הקו. הוא מסר ללובש המדים התורן בהתרגשות את מה שראו עיניו. חברו לשיחה גמגם מספר מילות תודה וניתק את השיחה. המלחמה האוסטרו-שווייצרית פרצה באופן רשמי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *