הזמן בחדר הישיבות המפואר, נע בעצלתיים. הוא סיים לממש את זממו באחרון הקרואסונים. הבטן שלו חדלה להתעסק בו, טרודה במלאכת העיקול. שני הכפילים שישבו לצדי השולחן, הקפידו שלא להפריע את מנוחתו. השניים נראו אומללים למדי, שלא לומר אבדי עצות. אפילו הוא לא התקשה להבחין בסלידתם זה מזה. פרט לאיכות הקולינרית שסיפק המקום, לא היה באטרקציה התיירותית שום ריגוש. הוא שקל לקום וללכת. מצדו הבחור החייכן שהביא אותו עד הלום, מוזמן לתפוס את מקומו. הוא מבטיח שלא להיעלב. הצורך לעכל את כמויות המזון שבלס והכיסא הנוח שבו ישב, שכנעו אותו להמתין כמעה. לא הייתה שום דחיפות. הוא לא ממהר לשום מקום. המטוס לתאילנד טרם הגיע. לכשיקרה הנס, האיש והחיוך ידאגו לאסוף אותו – נמל התעופה נמצא ממש מעבר לפינה. הוא עשה את הבחירה ההגיונית מבחינתו ועצם את עיניו. הוא יכול היה לשמוע את השניים האחרים זעים באי-נוחות בכיסאותיהם. בעיה שלהם. שיתנחמו בעובדה שהם מקבלים שכר נאה בכדי לארח לו לחברה. דפיקה קלה נשמעה על הדלת. הדלת נפתחה כשנייה או שתיים לאחר מכן, מבלי שנתבקש אישורו של מי מהנוכחים. הוא פקח מעט את עיניו. אולי המטוס לתאילנד הגיע סופסוף? לאכזבתו הרבה, אחת מהמארחות השווייצריות נכנסה חרש לחדר. הגברת חייכה אל השלושה והניחה על השולחן מגש ועליו קומקום חרסינה מרשים ושלוש כוסות חרסינה מהודרות מאותו הסט. היא קדה קידה קלה והזדרזה לצאת מהחדר. שני החברים התבוננו בקנקן ואחר כך בו. הם לא שכחו כיצד הוא התנפל על הקנקן הקודם. אד מהביל ריחף קלות מעל הקנקן. אי אפשר היה לטעות בריח. הכפיל של הנשיא האמריקאי נשבר ראשון. הוא נטל את הקנקן בידו הבריאה ומזג מתכולתו לאחת הכוסות, מגיש אותה לו. הוא לא טרח להגיב. במחווה של אבירות מזג האיש כוס נוספת והגיש לעמיתו הרוסי. הנשיא הרוסי נטל את הכוס, מודה לאמריקאי בלשון רפה. לבסוף מזג הנשיא האמריקאי כוס לעצמו. הוא התבונן בתהליך, חש במפלס החרדה גואה בלבו. מילא להיות סגור בחדר אחד עם שני האילמים הללו, אבל להשקות אותם קפה?! שילך לכל הרוחות הבחור העליז שארגן לו את החוויה המכוננת הזו! חברת התעופה תשלם על המחדל החמור. הוא קם על רגליו, מסרב לתת לחרדה לשתק אותו. שני המכורים לקפאין נעמדו אף הם, ממתינים למוצא פיו. כל אחד מהם אחז בידו כוס קפה מהבילה. הוא חכך בדעתו מה עליו לעשות. ספק רב אם הוא יוכל לגבור על שניהם. החבורה האדומה שהתנוססה על פניו של אחד מהשניים, הבהירה לו שהלה סוס קרבות ותיק. הוא לא שכח שמחוץ לדלת ממתין לו אתגר נוסף בדמותם של מאבטחים חסונים. לעת עתה האופציה לחלץ את עצמו בכוח, ירדה מעל הפרק. בלית ברירה הוא אחז בכיסא שלו והחל לגרור אותו לעבר צדו הנגדי של השולחן הארוך. מהר מאד הסתבר לו שהכיסא כבד בצורה יוצאת דופן. אם לא די בכך, גרירת הכיסא על גבי השטיח העבה שתחת רגליו לא הייתה משימה קלה כלל ועיקר. הוא לא ויתר. רגליו של הכיסא השאירו בשטיח חריצים עמוקים. לבסוף המשימה הושלמה. הוא חש בטוח יותר במרחק של כשלושה-ארבעה מטרים משני המתאבדים. אלה ניצבו המומים במקומם. בזו הפעם היה זה דווקא הכפיל הרוסי שהתעשת ראשון. הבחור הניח את כוס הקפה על השולחן, אחז בכיסאו וגרר אותו בקושי רב. האמריקאי החרה אחרי הרוסי, גורר בעזרת ידו הבריאה ובמאמץ כביר את הכיסא שלו. השניים התחרו בינם מי מהם ישלים את המשימה מהר יותר. שניהם הגיעו פחות או יותר באותו הזמן לקו הסיום, מניחים את כיסאותיהם משני צדי השולחן בסמוך לו. הן הנשיא הרוסי והן עמיתו האמריקאי היו סמוקי פנים ומותשים כאילו סיימו זה עתה ריצת מרתון. רווח לו שהם הואילו בטובם לוותר על הנוזל הקטלני. כך לפחות הוא קיווה. להפתעתו, בעוד שהאמריקאי והוא עצמו התיישבו במקומם החדש, הרי שמיד לאחר שהרוסי הסדיר את נשימתו, האיש ניגש לצדו השני של השולחן, והניח את הקנקן והכוסות על המגש, נזהר שלא לשפוך טיפה מהנוזל היקר. תקוותו נכזבה. כשנראה היה לרוסי שהמבנה שיצר יציב דיו, הרים הכפיל הרוסי את המגש וצעד לאט ובזהירות חזרה למקומו החדש. הוא התבונן ברוסי מאוכזב עד עמקי נשמתו. המאמץ בגרירתו של הכיסא הכבד לצדו השני השולחן, גזל לא מעט אנרגיה מכל אחד מהם. למרות זאת הסתבר שהכפיל הרוסי סירב להפנים את המסר. אין מנוס. אם המסר לא עבר בפעם הראשונה, תמיד יש פעם שנייה. הוא המתין עד שהרוסי יגיע עם מטענו היקר. כשהגיע, הניח האיש את המגש לפניהם והתיישב. הפעם היה זה תורו של האמריקאי להודות לרוסי. הבחור הרוסי הנהן ושני הכפילים נטלו את כוסות הקפה המהבילות בידיהם. הוא קם ממקומו ובלי אומר החל גורר את כיסאו לצדו השני של השולחן. ידו של הרוסי נשמטה. יש גבול לזלזול! כוס הקפה שאחז פגעה בשולחן וטיפות קטנות של קפה ניתזו לכל עבר, מכתימות את חולצתו של הרוסי. התדהמה שאחזה בעמיתו שהיה טרוד בלגימת הקפה, גרמה לאיש להשתנק. האמריקאי ההמום לקה בהתקף שיעול קשה. לקפה שבכוסו נמאס. חלק לא מבוטל מהנוזל הרותח נטש בזעם את הכוס ומצא מפלט בחולצתו של הכפיל האמריקאי. השינוי החד בטמפרטורה, כמו גם הכתם שהתפשט במהירות על חולצתו, חילצו מפיו של האיש הקשוח זעקת כאב. את הבחור הרוסי זה לא הצחיק כלל. אותו עצמו כל זה עניין כהוא זה. העיקר להתרחק מהשניים שהתעקשו לערבב את דמם בקפה. הדרך חזרה לא הייתה קלה אבל לא הייתה לו כל כוונה לישר קו עם שני הפסיכים. התועלת גדולה מהנזק שעלולים לגרום לו שני אלה תחת השפעתו הרעה של הנוזל השטני. שני הכפילים נעמדו, בגדיהם ספוגים קפה. הם התבוננו האחד בשני במבוכה. המשחק הפסיכולוגי ששיחק עימם נציג המחלקה המיוחדת של האו”ם, לא מצא חן בעיניהם. אם הבחירה הייתה בידם, הם היו מכים את האיש עד זוב דם. בעצם, למה לא? שניהם נשיאי המעצמות החזקות בעולם. אם הבחירה אינה בידם, אזי בידיו של מי בדיוק היא מצויה? שלא במפתיע, שניהם הגיעו לאותה מסקנה קטלנית ממש. הנשיא האמריקאי התבונן בעיניו של עמיתו. הנשיא הרוסי קרץ, נותן לחברו להבין שלשניים לשם שינוי אינטרס אישי משותף. האמריקאי חייך חיוך בוקרים קטן. שניהם נטלו את ספלי הקפה שלהם ולגמו בקול את המעט שנותר בהן. הוא חדל ממלאכת גרירת הכיסא, מתבונן בהם בדאגה הולכת וגוברת. השניים תקעו בו מבט רצחני. הם הניחו את כוסותיהם על השולחן ושמו פעמיהם אליו, מתקדמים לכיוונו משני צדי השולחן. הנשיא האמריקאי לא השאיר שום מקום לדמיון. בעודו מצמצם את המרחק בינו לבין המטרה הגוררת, טרח הנביא האמריקאי לפרט בפניו של הקרבן את שצופן לו העתיד הקרוב. הנשיא הרוסי הסתפק בחיוך קטן. הדאגה שלו התחלפה בחרדה ובצדק. החייכן לא טרח לספר לו דבר וחצי דבר על החלק הזה באטרקציה התיירותית. לא פחות מדאיגה הייתה העובדה שהאמריקאי והרוסי היו שניהם בכושר לא רע. בשניות שנותרו לו לפני המפגש עמם הוא הריץ בראשו אינספור תסריטים. הוא ידע שהחדר נעול ומאובטח. הדרך אל החופש חסומה בפניו. מה אמו הייתה מייעצת לו? אין לו שמץ של מושג. בצר לו פנה מוחו לחפש תשובות במקומות אחרים. דמותו של אביו עלתה בדמיונו. משום מה הדמות התעקשה לאחוז בכפכף ביד אחת ובחגורה בשנייה, משל יום הדין שלו הגיע סופסוף. החיזיון הזה בהחלט לא הועיל לו. חיזיון אחר תפס את מקומו של זה הקודם. דמותו של כדור קצף ובמרכזו אביו צפה ועלתה במוחו. הוא ניסה להבין מה בדיוק מנסה מוחו לשדר לו. כשלא הצליח לפענח את החידה, הואיל מוחו בטובו לפרש עבורו את גוף הסרט, מקרין על מסך את אביו ניצב בראש המגלשה שבפארק. בינגו! הוא זינק על הכיסא ומשם קפץ על השולחן. שני הנשיאים עצרו במקומם. האתגר החדש שהוא הציב להם, הצריך חשיבה מחודשת. הוא ניצל את הזמן, פתח את חגורת מכנסיו ושחרר אותה לחופשי. ידו האחת אחזה בחגורה, מבהירה לשני הליצנים שהוא מוכן ומזומן לתת בהם סימנים. ידו השנייה אחזה בלית ברירה במכנסיו, מונעת מהם את הפיתוי לקשור קשר עם כוח המשיכה. לא הייתה להם ברירה אלא לשנות את תכניותיהם הזדוניות. הנשיא האמריקאי סימן לנשיא הרוסי. השניים נעו בתיאום מלא סביב השולחן, מנסים לאגף את הפרא החמוש. הוא עשה כל שביכולתו בכדי לשבש את התכנית החדשה שלהם, מנופף בחגורה ומתרוצץ בין קצה אחד של השולחן לקצהו האחר. לבסוף נטל הנשיא הרוסי את היזמה. בכל זאת מישהו חייב לשכב על הגדר בכדי לסיים את הפרשה. הרוסי ניצל רגע של חוסר תשומת לב מצד הקרבן וטיפס אף הוא על השולחן. המרדף עמד להסתיים בכל רגע. הוא הבחין בנשיא הרוסי רק כשזה כבר ניצב על השולחן. הרוסי לא בזבז זמן. כמיטב המסורת של הפוטבול האמריקאי, שעט הרוסי לעברו. התיקול היה בלתי נמנע בעליל. עם חגורה ובלעדיה. בעיניו של הנשיא הרוסי היה מבט של ניצחון. הנשיא האמריקאי סירב להישאר מאחור. האמריקאי, כעמיתו המסתער, חתר למגע. בהעדר כל מוצא אחר, הוא נותר עומד על מקומו, עוצם את עיניו ומצפה למפגש הכואב עם הרוסי. המכה הכואבת לה ציפה לא הגיעה. את מקומה תפס צליל חבטה עמום שעה שגופו של הנשיא הרוסי נחבט בכוח בשולחן. הוא פקח את עיניו לשמע זעקותיהם של שני הנשיאים, רק כדי לגלות שהרוסי עשה את טעות חייו. האיש היה מרוכז כל כולו במטרה עד כדי כך שהוא לא שם לב לקפה שנשפך קודם לכן על השולחן. החלקתו של הרוסי על הנוזל הסורר הייתה בלתי נמנעת. זו בצירוף התנופה בה היה מצוי גופו של הנשיא הרוסי, הביאה את הבחור לצמח כנפיים ולעופף באלגנטיות מהשולחן ישר לחיקו האוהב של ידידו האמריקאי. שני הנשיאים נחבטו זה בזה בעצמה רבה, מתגלגלים על השטיח הרך. לשמע זעקותיהם של שני הנשיאים שתי הדלתות משני צדי החדר נפתחו לרווחה באחת. לחדר פרצו מאבטחים משני הצדדים, בנשקים שלופים. לתדהמתם הרבה הם גילו אותו עומד על השולחן, חגורה בידו ואת שני הנשיאים שוכבים חבוקים על השטיח, נאנקים בכאב. הציווי להרים את ידיו גבוה באוויר, לא אחר לבוא. הוא ציית לאורחים הלא קרואים בהכנעה. אם דקה קודם לכן היה נדמה לו שמצבו גרוע ומצבו זה כאן בכדי להישאר, בזה הרגע נתחוור לו שמצבו הגרוע פרש זה עתה לגמלאות. החליף אותו מצב קטסטרופלי. כל הנשקים, ללא יוצא מהכלל, הופנו אליו. הסיטואציה המסוכנת גרמה לו לפתח געגועים עזים לגברת דיילת. המכנסיים שלו סירבו להשלים עם רוע הגזירה. החופש הלא צפוי שהעניקו להם ידיו המונפות באוויר, גרם להם לאושר רב. הם נפרדו לשלום מאחוריו מותירים אותו ניצב חשוף בצריח בתחתונים בלבד. משום מה אף אחד מאלה שאותם הוא החשיב לניצבים באטרקציה התיירותית, לא נראה ידידותי יתר על המידה. גם הנשקים שאחזו אלה בידיהם נראו אמתיים לגמרי. שני הנשיאים השתחררו זה מחיבוקו של זה. לשניהם הייתה חבורה אדומה טרייה ובוהקת על מצחם, זכר לברית הדמים שכרתו לפני מספר דקות. הם קמו לאטם על רגליהם, נעזרים בחברים מצוות המשלחת שלהם. השניים ניצבו חבולים וכואבים. מאן דהוא מצוות המארחים הזדרז לצייד אותם בשקיות קטנות של קרח. אלה הונחו אחר כבוד על ראשיהם. לולא הנשקים האימתניים שכוונו אליו, יש סיכוי לא רע שהוא היה פורץ בצחוק. לעת עתה ומטעמים מובנים, הוא בחר לשמור על איפוק. שני הנשיאים התבוננו האחד בשני ולאחר מכן בו. צוות המאבטחים שלהם המתין דרוך למוצא פיהם. היה ברור לכל ששניהם שוקלים בכובד ראש להורות למאבטחים שלהם לשנות את מצב הצבירה שלו למסננת. הפיתוי היה גדול. בעוד שהנשיאים חוככים בדעתם מה לעשות באויב העם האמריקני והרוסי גם יחד, אחד מראשי צוות האבטחה האמריקאי טיפס על השולחן, נטל ממנו את החגורה וכבל את ידיו של האידיוט. מי יודע אילו הפתעות שומר הלה באמתחתו. הנשיא הרוסי סימן לראש צוות האבטחה שלו. הגיע הזמן לברר את זהותו של האסיר. ראש הצוות הרוסי התחלף עם זה האמריקאי. החבר החדש ניגש אליו, מפשיל שרוולים. אי אפשר היה לטעות בכוונתו של הראש. תשובה אחת לא במקום והחדר הבא שהוא ישב בו הנו חדר ההמתנה בכניסה ללשכתו של בורא עולם. עם קפה או בלעדיו. אפילו הנשיאים המכובדים לא יעמדו בדרכו של הראש הקשה. הלה פנה אליו בטון שקט אך קשוח, דורש ממנו להציג את דרכונו וכל מסמך אחר היכול להעיד על זהותו. אלמלא הבחור החייכן שהביא אותו עד הלום, הבקשה לא הייתה מהמסובכות. החייכן נטל עמו את דרכונו בטרם נעלם לתוך האופק. אפילו הוא הבין שהסבר ברוח זו, יזמן רוחות רעות לחדר. מניסיון רב שנים בניהול מונולוגים עם אביו, הוא בחר לשתוק. הראש לא היה מסוג האנשים שההמתנה חביבה עליהם. אף לא מאלה שמקדשים את דרך המשא ומתן הקונבנציונלית. השתיקה שלו גרמה לראש לקפל את השרוול הימני של חולצתו קיפול אחד נוסף ואחרון ולצעוד צעד אחד קדימה לעברו. חיוך אכזרי התפשט על פניו של הראש. החיוך של האיש גרם לו לחוש כמי שעומד אוטוטו לפתח יחסים חמים עם טובי המנתחים הפלסטיים. אם הראש יהיה מספיק נחמד, כמובן. התכניות של הראש עבורו לא כללו אופציה שכזו. המונח ‘נחמד’ נמחק מהלקסיקון של הראש מרגע שעיניו נחו עליו. הראש התכונן לתת לשני הנשיאים מופע שהם לא ישכחו עד יומם האחרון. לצערו הרב, הוא עמד להיות גיבור המחזה. ליתר דיוק, הגיבור הטרגי. לשמחתו או לצערו, מופע האימים יעלה פעם אחת בלבד. כל שנותר לו הוא לקוות שהמופע יסתיים במהרה. איפה החייכן כשצריך אותו? הראש הניף את ידו הימנית למעלה באוויר. בפעם השנייה בשעה האחרונה הוא עצר את נשמתו ועצם את עיניו, ממתין למכה הכואבת ולאלה שתבואנה בהכרח מיד לאחריה.

צעקה בקעה מאחוריו. הוא פקח את עיניו. ידו של הראש קפאה באוויר, בחצי הדרך ללחיו השמאלית. אור מסנוור פגע בעיניו של הראש. הראש מצמץ בכאב. ממקום עומדו הוא הצליח להבחין באיש צוות שווייצרי  מנסה בכל כוחו למנוע מצוות צילום של רשת כלשהי מלהיכנס לחדר. הניסיון העקר כשל. צוות הצילום ניצל את המהומה שפרצה במתחם בכדי לפרוץ פנימה. מחדל ששני שירותי האבטחה יאלצו לתת עליו את הדין. במשך שניות ארוכות עלה בידיו של הצוות הלא קרוא לצלם כאוות נפשו. המצלמה התמקדה בשני הנשיאים החבולים ומיד אחר כך במופע המוזר על השולחן. אנשי האבטחה המבולבלים התעשתו, דוחפים בכוח את הצוות ועמו את תקוותו לישועה אל מחוץ לחדר. הדלתות ננעלו. השווייצרי הנבוך ניגש בדחילו ורחימו לצמד הנשיאים הכעוסים. השניים נראו כמו שני זאטוטים שמישהו נטל מהם ממתק. הבחור השווייצרי ניגש אליהם בחשש, בולע את רוקו. הלה לחש על אוזניהם דבר מה שגרם לעיניהם להיפער בתדהמה. הנשיא הרוסי לא בזבז זמן, מורה לראש להתרחק ממנו לפני שיהיה מאוחר מדי. הנשיא האמריקאי הורה לראש שלו להסיר את האזיקים מידיו, לסייע לו בחידוש יחסיו עם המכנסיים ולהורידו בזהירות מהשולחן. שני הראשים המבולבלים מלאו אחר הוראותיהם של הבוסים, מבלי לשאול שאלות. הבחור השווייצרי נשם לרווחה. שני הנשיאים סרו הצידה והסתודדו האחד עם השני חרש. בין לבין לחץ השווייצרי על מספר כפתורים בשלט שהחזיק בידו. מסך טלוויזיה ענק, שהיה חבוי מאחורי שידה מפוארת, התרומם לאטו עד שנגלה לנוכחים במלוא הדרו. המסך נעור לחיים. המושיע השווייצרי תר אחר ערוץ מסוים.  השווייצרי לא היה צריך להתאמץ יתר על המידה. כל ערוצי החדשות געשו ורעשו. כולם כולל כולם שידרו ידיעה מתפרצת. הנשיאים חדלו מההסתודדות, מביטים בצוותא עם כל הנוכחים בחדר, במסך. מגישה נרגשת סיפרה בקול רועד על סיכולה של מזימה בינלאומית שכוכביה היו לא אחרים מאשר שני הנשיאים. מסתבר שזמן קצר לפני שהעניינים בחדר התדרדרו, עלה בידי האינטרפול, בשיתוף פעולה עם ארגונים אחרים, לעצור שלושה קושרים שתכננו לחסל את שני הנשיאים גם יחד. לא פחות ולא יותר. ראשי האינטרפול לא התאפקו. הם שחררו לתקשורת את המידע המצוי בידם, מבלי לדלג על סצנת המעצר האלימה. סרטון הווידאו הוקרן תחת הכותרת המבטיחה, שתיארה את שלושת החשודים כסוחרי נשק בינלאומיים, מהמסוכנים שיש. הסרט נפתח בקטע וידאו מתוך מצלמות אבטחה כלשהן. המקום נראה לו מוכר. גם שני המצולמים. אחד מהם ישב בחוסר מעש בעוד שהשני היה שקוע בבליסת כמויות מזון מרשימות של בשר המבורגר. לפתע קם הקניבל ממקומו, אוחז בגרונו. מה שקרה אחר כך לא היה חדש לו. הוא צפה בעצמו מתבונן בבחור הנחנק. הווידאו נקטע. שנייה אחר כך הוא צפה בעצמו משוחח עם שני השוטרים הנחמדים, אוחז בפיסת מתכת מסתורית. מישהו בחדר העריכה ביצע זום, מתמקד על פניו. התמונה קפאה. קולה של המגישה נשמע ברקע, מסביר שהוא ולא אחר הנו איש השירותים המיוחדים של ארגון ביון עלום מטעם האו”ם. המגישה הוסיפה כי המידע שהוא מסר לשוטרים הוא שהביא לסיכול מהיר של המזימה. התמונה שלו ריחפה על גבי המסך במשך כחצי דקה נוספת, כשברקע המגישה ומומחים לשום דבר, קושרים כתרים לראשו. דבר מזה לא נראה לו הגיוני אבל במצבו הנוכחי, אפילו הוא הבין שזה לא הזמן לשאול שאלות ובוודאי שלא לנסות לתקן את הרושם שנוצר. תמונתו התחלפה בקטע ווידאו חדש, לא לפני שהמגישה הזהירה את הצופים שהמראות קשים לצפייה. המסך נמלא בשולחנות הפוכים, בכיסאות מעופפים באוויר ובערב רב של גברים מתגוששים. בין קטסטרופה אחת לשנייה, הצליח הבחור המוכשר מחדר העריכה לבודד את פניהם של שלושת החשודים. שלושת התמונות הוצבו זו לצד זו על גבי מסך הטלוויזיה. לסתו נשמטה. הוא הכיר את השלושה מצוין. ככל שהדבר תלוי בשלושה, הזכות הגדולה להכירו, צערה אותם ולא פעם אחת. תמונותיהם של מר מעלית, אדון זמבורה ודוד טסטר ריצדו על המסך. הקריינית חזרה על מה שכבר היה ידוע לעולם כולו. השלושה מסוכנים מאין כמותם. לולא הוא, שני נשיאי המעצמות הגדולות היו זוכים להריח את הפרחים מלמטה. ברשותם של השלושה נתפסו חפצים שונים ומשונים. המוזרים ביותר היו שלושה גלגלי גומי זהים, מאלה בהם עושים הסובלים מטחורים שימוש לישיבה. שירותי המודיעין הגיעו למסקנה הבלתי נמנעת, ששלושת הגלגלים היוו איזשהו סימן מוסכם על השלושה. מעין קוד סודי. נשגב מבינתו כיצד שירותי המודיעין הגיעו למסקנות אליהן הגיעו. הוא בסך הכל מסר בידיהם של השוטרים הנחמדים את כרטיס הביקור של אדון זמבורה. הכרטיס נשא את אותו הלוגו שהיה חרוט על פיסת המתכת שחולצה מגרונו של המסכן שנחנק. הא ותו לא. הנוכחים בחדר התבוננו בו בתדהמה. הנשיא האמריקאי התעשת ראשון, מתבונן בו בהערכה רבה ומוחא כפיים, עד כמה שאפשרה לו ידו המגובסת. הרוסי הצטרף לעמיתו. המאבטחים משני הצדדים השיבו את אקדוחיהם לנרתיקים. בקבוק שמפניה שהוחש לחדר נפתח. הוא חש הקלה. מופע האימים הסתיים על הצד הטוב ביותר עבורו. הוא לא היה בטוח שכך הדבר אף באשר לאדון זמבורה, מר מעלית ודוד טסטר, חבריו משכבר הימים. בכל מקרה וכהרגלו, הוא לא התכוון לקחת שום אחריות על השתלשלות האירועים. הגיע הזמן שהשלושה הללו ילמדו להסתדר בלעדיו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *