מיסטר איקס צעד במהירות, חולף על פני ביקורת הדרכונים. הפקידים שאיישו את עמדת הביקורת, העיפו בשניים מבט חטוף ופתחו בפניהם את השער לרווחה. אף אחד לא ביקש מהם להזדהות. דרכונים לא נשלפו. החליפות המיוחדות עשו את שלהן. הוא יצא מפתח הטרמינל, משתדל להדביק את צעדיו של איקס. מיסטר איקס לא הראה כל כוונה להאט את הילוכו. בסופו של דבר עצר החייכן הבלתי נלאה, שעתה לא חייך כלל, על שפת המדרכה וסימן למונית. זו נעצרה והשניים נכנסו לתוכה. איקס הורה לנהג המונית לנסוע לארמון האומות והמונית יצאה לדרכה. ארמון האומות ניצב לא רחוק משדה התעופה של ז’נבה. לשניים נכונה נסיעה בת דקות ספורות בטרם ייכנסו בשעריו. החייכן הביט בו וחזר לחייך את חיוכו המזויף. בדקות שנותרו עד היעד היה על איקס להכין את האובייקט למפגש הפסגה עם מנהיגי המעצמות. המשימה לא הייתה מסובכת. אם היה נדמה לאיקס שוויטמין סובל ממחסור חמור באיי.קיו, הרי שבן לווייתו הנוכחי לוקח אותו בהליכה לאחור. בעיניים עצומות, כמובן. איקס פתח בהרצאת הדברים המתבקשת. הוא הסביר לזומבי שלצדו שבעוד זמן קצר יהיה לו הכבוד לפגוש בשני כפילים של מנהיגי המעצמות. איקס ציין שמארגני האטרקציה התיירותית החדשה, עשו את כל ההכנות הדרושות בכדי להרשים את התיירים. המקום ישרוץ שחקנים שישחקו בשלל תפקידים, החל במאבטחים וכלה ביועצים כאלה ואחרים. הוא לא צריך להתרגש. הכל משחק. נהג המונית קימט את מצחו. האיש לא שמע דבר וחצי דבר על האטרקציה המדוברת. משהו באיקס ובניסיון החיים העשיר שלו, שקרא לו להתרחק ממשוגעים ורוצחים סדרתיים, גרם לנהג לשמור על זכות השתיקה. איקס התעלם מנוכחותו של נהג המונית. הוא המשיך ותיאר בפניו של החבר החדש שלו, את שצפוי להם בארמון, מוסר לו כי למרבה הצער, רק אחד מהם יזכה לפגוש את נשיאי ארצות הברית ורוסיה כלומר, את כפיליהם של אלה. נהג המונית בלם לפתע בלימת חירום. רכב שרד, שנסע הרבה מעבר למהירות המותרת, חתך בפראות את נתיב נסיעתם. היה נדמה לו שברכב נוהג מישהו מוכר. שר ההגנה? היום שלו הלך ונעשה מוזר. איקס התעלם מהסחת הדעת הרגעית. במחווה אצילית הוא הודיע בהכנעה לטמבל, שהוא מוותר למענו על הפגישה עם הכפילים. לא נראה היה לו שהבחור העריך זאת כראוי. הלה הנהן וחייך, כפי שעשה מאז שדרכם של השניים הצטלבה. העובדה שזה לא שאל שאלות מיותרות בהחלט הקלה על מיסטר איקס את המלאכה. איקס מצא לנכון לציין בפני הכוכב העולה שבכל שלב שהוא חש שהוא מיצה את החוויה, הוא מוזמן לקום ולצאת את הארמון. איקס יחכה לו ביציאה. הבחור עשה רושם כמי שבלע את הפיתיון. רווח לאיקס שהמשימה שנטל על עצמו בחסות חופן דולרים, אינה אבודה אחרי ולמרות הכל.

הנשיא האמריקאי הגיע סופסוף לארמון האומות. ראשו שבר את שיאי הכאב המוכרים לעולם הרפואה. המכה שספג כשנחבט ברצפת הטרמינל בצירוף עם השהות בתא המעצר וזמירותיה של הגברת בתא שממול, היו כאין וכאפס לעומת גמגומי ההתנצלות של שר ההגנה השווייצרי. השר התנצל ושב והתנצל וחוזר חלילה. הנשיא נשבע אינספור פעמים ובכל היקר לו שההתנצלות התקבלה אולם כל שבועה שכזו, הביאה לצונמי חדש של התנצלויות. פעם בשמו של השר, פעם בשמם של השווייצריים כולם ופעם בשמו של השד יודע מי. אם לא די בכך, שורת ההתנצלויות פגעה אנושות בכישורי הנהיגה של השר. רכב השרד הנהוג על ידי השר, נע במהירות מסחררת ברחובות העיר, סוטה מנתיב לנתיב וכמעט פוגע בכל הנקרה בדרכו. העובדה שהשר הצליח בדרך נס שלא לפצוע או חלילה להרוג מישהו, חיזקה את אמונתו של הנשיא באל. אנחת רווחה נפלטה מפיו של הנשיא כשמראה ארמון האומות המאוחדות נגלה לעיניהם. הרכב האט את מהירותו, עוצר לבסוף בסמוך לכניסה לארמון. לשמחתו הרבה של הנשיא, היות ודבר קיומה של הוועידה נשמר בסוד, התקשורת לא המתינה לו בכניסה. הוא בהחלט לא שאף להצטרף לרשימה המכובדת של מנהיגים מוכים וחבולים. מראהו הנוכחי אמנם הבטיח לו מקום של כבוד, אולם לא התחשק לו כלל לשלול מהנשיא האוקראיני את המקום הראשון בטבלה. הנשיא, שני עוזריו המחופשים ושר ההגנה השווייצרי, יצאו מהרכב. טומטו והנספח ביקשו לתמוך בנשיא אולם זה ניער אותם בגסות. עד עכשיו השניים לא ממש הועילו לו. הוא הורה להם להסיר את התחפושות המגוחכות שלהם. אין צורך בתקלות מביכות נוספות. שר ההגנה השווייצרי לא היה מוכן ליטול סיכונים נוספים ובחר ללוות את החבורה עד לחדר הישיבות. הנשיא לא ניסה להתווכח עמו. במצבו הנפשי המעורער של השר ויכוח היה חסר טעם. השר, על שובל נייר הטואלט שליווה אותו בנאמנות, הוביל את החבורה. נייר הטואלט הזכיר לנשיא שכדאי לו לשפר את הופעתו החיצונית אם הוא אינו רוצה להפוך לבדיחת היום של המשלחת הרוסית, או חמור מכך, של הנשיא הבוגדני שלה. הוא הודה לשר השווייצרי וסר לחדר הנוחיות הקרוב. לאכזבתו הרבה, השר השווייצרי סירב בכל תוקף להיפרד ממנו. הנשיא שקל ברצינות להיעזר בצוות האבטחה שלו, שהצטרף אף הוא לחבורה. לאחר משא ומתן קצר הגיעו הצדדים לפשרה ולפיה, לשם שינוי יותר לנשיא להיכנס לבדו לחדר הנוחיות ואולם, השר יעמוד על המשמר בכניסה לו. משום מה, תחושת הביטחון של הנשיא לא השתפרה כהוא זה. מפלס הדאגה נותר אף הוא על כנו. הנשיא שטף את פניו. החבורה האדומה שבהקה על פניו סירבה להיעלם. הוא פשט את חליפתו, שנראתה מרוטה ומלוכלכת. באדיבותו הרבה נידב טומטו את חליפתו שלו, ששמרה על מראה סביר על אף התלאות שעברה החבורה. החליפה הייתה גדולה במידה אחת ממידתו של הנשיא. בהזדמנות הוא יבקש מטומטו לצמצם בכמות המזון שהוא מכניס לפיו. מי יודע מתי הוא יידרש פעם נוספת לחליפה של היועץ? הנשיא האמריקאי סירק את שערו. התוצאה לא השביעה רצון, אך זה מה יש. הוא יצא מהשירותים רק בכדי לגלות שהשר השווייצרי לא נטש את משמרתו. אנשי האבטחה שלו הסתכלו בו במבוכה. יש להניח שבמצבו הנוכחי הוא לא היה זוכה בקמפיין לקידום חברת אופנה. במקרה הטוב, קמפיין לקידום רשת מוסכים וגם זה לא ממש בטוח. מארחת נחמדה שהצטרפה לפמלייתו של הנשיא ביקשה אותו בעדינות לסור עם חבורתו לחדר ההמתנה. מסתבר שצוות המחלקה המיוחדת של האו”ם טרם הגיע. לפחות יהיה לו את הזמן לנוח. המארחת הנחמדה התבררה כיותר מיעילה כשהגישה לו ביוזמתה כוס מים, כדור נגד כאב ראש ושוקולד שווייצרי משובח. המחווה התקבלה אצלו בהתרגשות. בנטרול השר השווייצרי על מגוון הפרעותיו, לא היה מנוס מהמסקנה שאין על השווייצריים!  

המונית עצרה בסמוך לארמון האומות המאוחדות. איקס נשם נשימה עמוקה ופתח את הדלת. שניהם יצאו מהמונית ושמו פעמיהם לעבר הארמון. נהג המונית התבונן בהשתוממות בשניים המתרחקים. הוא רשם לעצמו לברר האם ישנה איזושהי אטרקציה חדשה בעיר שהוא אינו מודע לה. איקס וחברו למסע הגיעו לפתח הארמון. בפתח ניצבה אבטחה כבדה. חליפות הקסם פעלו שוב את פעולתן. הדלתות נפתחו לרווחה והוא ואיקס הוזמנו אחר כבוד להיכנס פנימה. איקס לא שיקר לו. הוא הביט במאבטחים הרבים ששרצו במקום ובכמה טיפוסים לובשי חליפות, שעטו על פניהם ארשת רצינית. כמות הניצבים הייתה מרשימה לכל הדעות. מישהו השקיע ממון רב במיזם התיירותי. הוא הביט סביבו בהיסוס. מאז ומעולם הוא לא מצא את עצמו בקבוצת אנשים המונה יותר משלושה. שני הוריו והוא עצמו, כמובן, וגם אז בקושי רב. הוא שקל בכובד ראש להודיע לחייכן שהחוויה מוצתה בזה הרגע ועד תום. אין ולא היו לו מעולם שאיפות לפגוש בכפילים של מישהו. גם לא במישהו עצמו. איקס צפה מראש את הבעיה. בטרם עלה בידו להביע מחאה, דחק בו איקס להתקדם. מארחת חיננית הצטרפה אליהם, מובילה אותם לחדר ההמתנה שהוכן במיוחד עבורם. בדרך הוא כמעט והחליק על פיסת נייר טואלט שמאן דהו הותיר על הרצפה המצוחצחת. המארחת סימנה בידה ומשום מקום הופיע איש תחזוקה שהזדרז לסלק את פיסת הנייר ולהבריק את הרצפה. ההתנצלות לא אחרה לבוא. לאחר זמן קצר השלושה הגיעו לחדר מפואר. המארחת הזמינה אותם להיכנס פנימה. השולחן הקטן בחדר היה עמוס בשלל מאפים מתוקים. איקס ניזכר שמזה שעות ארוכות הוא לא הכניס דבר לפיו. הוא סירב לתת לתקרובת להסיח את דעתו. במהלך הדקות הקרובות עליו לסיים את הכשרתו והסמכתו של האידיוט ולהסתלק מהמקום. הדלת נסגרה אחריהם. מיסטר איקס הושיב אותו לצד השולחן והזמין אותו לטעום מדברי המאפה. במחשבה שנייה, הרחיק איקס את הצלחות עמוסות הכל-טוב ממנו. קרבן חנק אחד ביום זה די והותר עבורו. אף אחד ובוודאי שלא האופה המקומי, לא ישבש פעם נוספת את תכניתו הגאונית. בעיני רוחו ראה עצמו איקס רובץ פרקדן על חול מוזהב מול ים כחול, לוגם פינה קולדה ומעודד בקול את האמריקאים והרוסים לפרק זה את עצמותיו של זה. הוא התנער מהחלום המתוק, שבקרוב מאד, בעזרת השם ובעזרתו של התימהוני הזה, יהפוך למציאות. האוויל המשריש שבחברתו שמר באדיקות על זכות השתיקה. טוב מאד. הוא חייך אליו ושב בקצרה על התדריך העקר שכל תכליתו להביא את פגישת הפסגה לידי אסון. הבחור הנהן באדישות. הלה הסתבר כעילוי של ממש בהשוואה לוויטמין. איקס התפתה להצטלב. ברוך בורא האהבלים! דפיקה קלה נשמעה בדלת. איקס קרא בקול ‘יבוא’. המארחת החביבה הציצה פנימה רק בשביל ליידע אותם שהפגישה מתעכבת כמעה לבקשתו של נשיא ארצות הברית. נהדר. העיכוב קנה למיסטר איקס את הזמן שחסר לו. הוא הודה לגברת והדלת נסגרה. איקס פנה אליו והודיע לו שמרגע זה, הוא ברשות עצמו. בהעדר מחאה כלשהי איקס קם על רגליו. לפני שיצא את החדר, תפס מיסטר איקס בידו ולחץ אותה בחום. על פניו של איקס התפשט חיוך רחב. היה נדמה לו שהחייכן מתאפק שלא לצחוק. איקס נטל עמו את חיוך הניצחון ויצא את החדר בזריזות, סוגר אחריו את הדלת. ליתר ביטחון ניגש איקס לאחד מהאחראים על צוות האבטחה וביקש ממנו להשגיח שהאורח החשוב שבחדר, לא יאבד את דרכו חלילה. האיש לקח את דבריו של איקס ברצינות והציב מיד שני מאבטחים בפתח הדלת. המאבטחים הונחו הנחייה חד-משמעית שלא לתת לאח”מ שבפנים להתרחק מהמקום. מיסטר איקס שיבח את עצמו על היזמה המבורכת. אסור להשאיר דבר ליד הגורל. איקס יצא את הארמון בהליכה מהירה, מותיר את הפוטנציאל הוודאי לאסון מאחוריו, לכוד בחדר מלא בדברי מאפה. עתה לא נותר לו אלא למצוא מסעדה נחמדה ולהמתין בסבלנות למבזק החדשות הבא.

איקס הוציא מכיס חליפתו טלפון נייד, בלתי ניתן לאיתור או למעקב, אחד מתוך שלושה שנשא עמו. הוא חייג מספר. מרכזנית משועממת ענתה לשיחה. לאחר ויכוח קצר נאותה הגברת להעביר את השיחה הלאה. מיסטר איקס תפס מיד את תשומת לבו של בן שיחו. הוא דיבר במהירות, מוסר להלה פרטים מדויקים, פחות מיותר, אודות פגישת הפסגה. הצד השני לשיחה הקשיב בקשב רב לדברים, משתדל שלא להפריע. כשסיים, ניתק איקס את השיחה בלי לומר שלום. המשימה שהציב לעצמו איקס לפני רגע, הפכה למורכבת. עתה עליו למצוא מסעדה שבה טלוויזיה המשדרת ערוץ חדשות בינלאומי מאד מסוים. שום דבר ששטר של מאה דולר לא יכול לפתור. כדור השלג הקטלני החל להתגלגל במדרון התלול והחלקלק, פרי יצירתו של מיסטר איקס. איקס גיחך. חבל שלא מחלקים פרס נובל לנבלים.

באחד החדרים הסמוכים, התכנסה פמלייתו של הנשיא האמריקאי. הנשיא נראה חבוט, כאוב ותשוש אולם אף אחד לא הרהיב עוז לומר לו זאת. טומטו והנספח נאבקו בצד החדר בזקנים ובשפמים המלאכותיים שלהם. אלה סירבו בכל תוקף להיפרד מהם. בסופו של דבר משך זה בזקנו ובשפמו המלאכותי של זה והשניים נפרדו בכאב. הנשיא ישב ועיין בשקט בניירת שלפניו, תקציר האירועים פרי עטו של טומטו. טומטו צייר כמובן את הרוסים בצבעים שחורים משחור. במיוחד את נשיאם שטוף המזימות האימפריאליסטיות של אלה. הכדור שנתנה לו המארחת הנחמדה שיכך במעט את כאב הראש של הנשיא. השוקולד המשובח השלים את המלאכה. הנשיא לעס כמה קוביות של זה, ממלא את דמו בסוכר ומתמלא בתורו במעט מרץ. הוא בהחלט היה זקוק לכך. אסור בתכלית האיסור שהנשיא הרוסי ינצל את מצבו העגום. כולם כולל כולם המתינו בסבלנות לאות מהנשיא.

בחדר אחר בבניין המתינה פמלייתו של הנשיא הרוסי. חברי הפמלייה ובכללם הנשיא, הספיקו זה מכבר לחסל את דברי המאפה שהונחו בחדר. גם את הסיבוב השני של אלה. הנשיא האמריקאי, מסיבות שאינן ברורות להם, לא הזדרז להגיע, וכשסופסוף הואיל בטובו לדרוך בארמון, הסתגר בחדרו. הנסיך הסביר באריכות לבוס שלו שזה חלק מהטקטיקה האמריקאית. לוחמה פסיכולוגית במיטבה, שנלקחה היישר מארכיוני המלחמה הקרה. הנשיא הרוסי לקח זאת לתשומת לבו. השחצן האמריקאי לא יודע מה מחכה לו. הנסיך תהה בינו לבינו האם טומטו ממלא את תפקידו נאמנה. חשוב מאד ששני הנשיאים גם יחד, יגיעו טעונים לפגישת הפסגה. רצוי שהשניים יפרקו את המטען השלילי האחד על השני וכמה שיותר מהר. החיים היפים מחכים לנסיך ממש מעבר לפינה ואין כל סיבה לתת להם להמשיך ולחכות.

הוא נותר ישוב לבדו בחדר הסגור. החייכן הלך לעיסוקיו מבלי שוב. הוא התנחם בשקט שתפס את מקומו של האיש. דברי המאפה קרצו לו, לאחר שעות ארוכות שהוא לא הכניס דבר לפיו. ההמתנה לא הייתה זרה לו ובטח ובטח שלא הפחידה אותו. בטנו קרקרה, מזכירה לו שהוא לא לבד בחדר. הוא הושיט ידו ונטל קרואסון מצופה שקדים. טעם גן-עדן! הקרואסון נעלם כמות שבא, מותיר בפיו טעם של עוד. בטנו לא ויתרה. הוא נתקף צמא. שיטוט בחדר גילה לו שפרט למכונת קפה ולכמה משקאות אלכוהוליים, אין בנמצא ולו כוס מים לרפואה. קפה מכוח היותו קפה, היה כמובן מחוץ לתחום. שלא כהרגלו, הוא החליט לעשות מעשה. עלה בדעתו שעליו לצאת את החדר בחיפוש אחר נוזל החיים. עצם ההחלטה הפתיע אותו. הקושי להיפרד מהמאפים גרם לו להתמהמה. בסופו של דבר גמלה בלבו החלטה מושכלת, בהתחשב בנסיבות. הוא ניגש לצלחת המאפים, נטל מלוא חופן מהם והכניסו לכיס החליפה. הכיס קיבל אותם בשמחה. הוא פתח את הדלת לרווחה, עמוס בכל הטוב הזה וצמא להחריד. שני מאבטחים גברתניים שניצבו בכניסה לחדר חסמו את דרכו. איקס לא סיפר לו שמדובר במתקן של ספורט אתגרי. הוא התעלם משני הניצבים והחל צועד קדימה. שני המאבטחים המיומנים פנו אליו בנימוס שואלים אותו לאן מועדות פניו. שאלתם נותרה תלויה באוויר, ללא מענה. בלית ברירה ניגשו אליו השניים ואחזו בזרועותיו. הוראות הן הוראות. המשחק הזה לא מצא חן בעיניו בכלל. יש להניח שגברת דיילת הייתה נהנית מהסיטואציה הביזרית, אבל לא הוא. הניסיון להשתחרר מאחיזת הברזל של השניים הסתבר כעקר לחלוטין. לפתע הופיעה משום מקום המארחת החיננית. זו נזפה קשות במאבטחים, שהניחו לו. היא התנצלה בשמם ושאלה אותו אם פניו מועדות לחדר הישיבות. חדר הישיבות נשמע לו כמקום מבטיח. אם יש בבניין מים, סביר להניח שזו הכתובת הנכונה. הוא הנהן וחייך. המארחת מסרה לו שהנשיא האמריקאי וזה הרוסי, עדיין לא מוכנים וביקשה ממנו להמתין עוד מספר דקות. הצמא תפס פיקוד. הוא סירב בכל תוקף לקבל את הצעתה, עומד על כך שזו תוביל אותו מיד לחדר הישיבות. אטרקציה אטרקציה, אבל יש גבול לסבלנותו. המארחת שלו חייכה וביקשה ממנו בנימוס להמתין לא יותר מאשר דקה. כשנראה לה שהאורח שלה עומד לשוב ולהתמרד, היא הסתכלה על המאבטחים. שני אלה הבינו את הרמז ולפני שעלה בידו להביע מחאה, הוא מצא את עצמו חזרה בחדר. בזו הפעם הדלת ננעלה אחריו. לא היה ברור לה כלל מה יש בבחור המוזר הזה שגרם לשני מנהיגי המעצמות להתייצב דום לכבודו בארמון. למזלה הרב, זה לא מתפקידה להטיל ספק בכישוריו של איש. בכל מקרה ולפני שהעניינים ידרדרו למשבר בינלאומי, היא סרה לחדרו של הנשיא האמריקאי וביקשה ממאבטחיו בנימוס אך בתקיפות, לדאוג לכך שהנשיא יטריח עצמו מיד לחדר הישיבות. היא לא שכחה להבהיר להם שסבלנותו של הבחור מהאו”ם עומדת לפקוע והתוצאה עלולה להיות הרת אסון. היא חזרה על התהליך אצל ראש צוות האבטחה של הנשיא הרוסי. הן הרוסים והן האמריקאים הביעו מחאה שקטה. לטעמם, חוצפתו של האיש, חשוב ככל שיהא, הרקיעה שחקים. עם זאת לשני הצדדים היה ברור שהגיע הזמן להתקדם. הנשיא הרוסי יצא את חדרו, שם פעמיו לעבר חדר הישיבות. כך גם הנשיא האמריקאי. שניהם השאירו את פמליותיהם מאחור. מזכ”ל האו”ם ביקש מהם באופן מפורש לבוא לישיבה בגפם. השניים הובלו על ידי המארחת וחברתה שעשו כמיטב יכולתן על מנת שאלה לא יפגשו האחד עם השני במסדרון חלילה. כל אחת מהמארחות בחרה בנתיב אחר, כך ששני הנשיאים נכנסו לחדר הישיבות בדיוק באותו רגע ודרך שתי כניסות שונות, משני צדי החדר. באשר למסמר הערב, הרי שזה זכה ללווי צמוד של שני המאבטחים. אלה ספק הוליכו אותו, ספק גררו אותו לאורך המסדרון, עד לכניסה לחדר הישיבות. אם היה אפשר, השניים היו בועטים את הטיפוס פנימה. לצערם הרב, הממונים עליהם הורו להם באופן מפורש לוודא שהלה מגיע בחתיכה אחת לישיבה. לא נותר להם אלא להיאחז בתקווה שההוראה לא תתפוס ככל שהדבר נוגע להובלתו של הטמפיט בתום הישיבה, אל מחוץ לארמון.

אחת מדלתות חדר הישיבות נפתחה לרווחה. המאבטחים הרפו את אחיזתם בזרועותיו. המארחת, מכרתו משכבר הימים, ניצבה בכניסה לחדר. החדר היה גדול ומפואר מחדר ההמתנה שבו הוא בילה את השעה האחרונה. במרכזו ניצב שולחן אובלי גדול מעץ דובדבן כהה. משני צדי השולחן ישבו שני אנשים חמוצי פנים, ידו של האחד מגובסת. בראש השולחן ניצב כיסא מיותם. המארחת הובילה אותו בדיוק לכיסא הזה. עיניו צדו קנקן שהונח מבעוד מועד על השולחן. לבו נמלא שמחה. לא ממש עניין אותו מיהם השניים שישבנם ממלא את שני הכיסאות האחרים. למעשה, אף אחד משניהם לא התעניין בחברו. שתיקה רועמת שררה בחדר הגדול. המארחת שלו הותירה אותו עומד לצד הכיסא שלו ונפרדה מהחבורה לשלום. שני האנשים קמו ממקומם, מושיטים את יד ימין שלהם. נראה היה לו שהשניים מתחרים בינם על הכבוד ללחוץ את ידו ראשונים. הוא הביט בקנקן ואז בידיהם של השניים ושוב בקנקן. הצמא ניצח פעם נוספת. הוא נטל את הקנקן, מתעלם מהשניים ומזג לעצמו כוס. שני הנשיאים נותרו עומדים נבוכים על מקומם כשידם מושטת, צופים בו גומע את המים בקולי קולות. כשסיים, מזג לעצמו כוס נוספת וחוזר חלילה, עד שהקנקן התרוקן כמעט לחלוטין. הנשיאים המתינו בסבלנות וללא אומר לסיומו של הטקס המוזר. כבר בכוס השנייה היה להם ברור שאין עוד טעם בהושטת היד. הם ניצבו עתה מביטים בתופעה כשידיהם שמוטות. הוא הניח את הקנקן והאות ניתן. שני הנשיאים שבו והושיטו לו את ידם הימנית, בציפייה לראות מי מהם יזכה ראשון בתשומת לבו. הצמא הלך אך הבטן נשארה. זו כאמור, לא התכוונה לוותר לו. הוא תחב את ידו הימנית לכיס מקטורנו, מתעלם לחלוטין מהמחווה החוזרת של השניים. בסבלנות אין קץ הוא שלף מהכיס ערמות של קרואסונים מסוגים שונים ומשונים והניח אותם בסדר מופתי על השולחן המהודר. לסתותיהם של שני הנשיאים נשמטו בתדהמה. הם הביטו זה בזה אובדי עצות. אותו ואת הבטן המקרקרת שלו זה לא עניין כלל. הוא התיישב, בחר לעצמו קרואסון עסיסי ונגס בו ברעבתנות. הנשיא האמריקאי ועמיתו הרוסי התיישבו אף הם. בלבו של כל אחד מהם גמלה ההחלטה לשחק את המשחק. הפסיכולוגיה שמאחורי מהלכיו של הבחור הרעבתן לא הייתה נהירה להם. למרות זאת, אף אחד מהם לא רצה להישבר ראשון. כל אחד מהם בחר נקודה בחלל החדר ובהה בה בעניין רב. בין ביס לנגיסה היה ברור לכל שהמחלקה הסודית, יצירת כפיו של מזכ”ל האו”ם, צועדת בגאון בדרך לכישלון הראשון שלה שיהיה לא פחות ממהדהד. כל אחד מהנשיאים נשבע לעצמו לדאוג לכך באופן אישי. אם הנסיך, טומטו ואיקס היו זוכים ולו להצצה קטנה לחדר, הם היו מחככים ידיהם בהנאה או פורצים במחול סוער. קרוב לוודאי שגם וגם. הבחור האלמוני נותר בשלו, בולס קרואסון אחר קרואסון, כאילו אין מחר. קולות הלעיסה והבליעה שלו מלאו את חלל החדר. השולחן שלפניו נראה במקרה הטוב, כמו זירת טבח בקרואסונים. לבחור זה לא הפריע כלל. הוא אפילו לא מצא לנכון להציע לחבריו המכובדים לחדר הישיבות, להשתתף בטבח הקולינרי. דמו של הנשיא האמריקאי רתח. המהתלה הזו לא מצאה חן בעיניו כלל. בטח שלא אחרי מעללי היום. אם למישהו נדמה שהתרגיל הזה יגרום לו לסגת ולו מילימטר מכוונתו המקורית למכור נשק גרעיני לאוקראינה, מישהו טועה ובגדול. הוא רשם לעצמו להעניק לאומה האוקראינית הנחה משמעותית נוספת על זו שכבר הוצעה. אולי אפילו לשלם לאוקראינים בתמורה להעברת נשק יום הדין לבעלותם של אלה. אוקראינה עומדת להיות מוצפת בראשי נפץ גרעיניים. תרצה או לא תרצה. הנשיא הרוסי לא פיגר אחרי חברו. אם הטיפש מאמין שההצגה המוזרה הזו תגרום לו לוותר על חצי האי קרים, הוא בהחלט ראוי לתואר. אם עד לפני רגע רק חצי האי קרים עמד על הפרק, הרי שעתה עלה בדעתו של הנשיא הרוסי שאין בכך די. חלקים נרחבים במזרח אוקראינה מאוכלסים בבני הלאום הרוסי והגיע העת לאיחוד משפחות. ככל שזה תלוי בנשיא רוסיה, היקף שטחה הריבוני של אוקראינה עומד להצטמצם. הנשיא הרוסי האדים מרוב כעס. אם הבדיחה העצובה הזו על חשבונו תימשך, יתכן מאד שהיקף השטח יצומצם באופן משמעותי. מבחינתו האמריקאי וחובב הקרואסונים יכולים ללכת יחד לאיבוד באי-בודד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *