המטוס הרוסי הקדים את זה האמריקאי בכמה דקות. בהתאם לסיכום בין הצדדים, הכל חייב היה להתבצע בהיחבא. המטוס לא נשא סמלים או כיתוב רשמי כלשהו ולנשיא הרוסי לא ציפתה קבלת פנים כלשהי. לא שטיח אדום ואפילו לא תזמורת צבאית מצומצמת. הנשיא הובהל מהמטוס בלוויית הנסיך, לא לפני שהשניים אופרו וחופשו על ידי צוות מוכשר של מאפרים. אפילו אימא שלהם הייתה מתקשה לזהות אותם. השניים הוכנסו לתוך רכב רגיל למראה שהמתין להם בתחתית כבש המדרגות. כל ההתרחשות הזו נבלעה בתכונה הרבה שבשדה. הרכב יצא לדרכו לכיוון ארמון האומות, נהוג על ידי הנספח התרבותי של השגרירות הרוסית בז’נבה כל זאת מבלי שמי מיושביו נדרש לעבור בביקורת הגבולות. הנסיך לא השחית את זמנו לריק. הוא ניצל את הנסיעה מהנמל לארמון בכדי לחזור באוזניו של אדונו המחופש על עיקרי הדברים. חשוב מאד שהנשיא הרוסי לא יישכח ולו לרגע את אופיים הבעייתי של האמריקאים ואת התרגיל המכוער שהם מבקשים לעולל לו באופן אישי, באמצעות לא אחר מאשר האוקראיני השיכור. הנשיא הרוסי לא שכח ולא סלח. המטען השלילי שבו הטעין אותו הנסיך במהלך השעות האחרונות, עשה את שלו. עלה במוחו של הנשיא שיהא עליו להתאמץ מאד שלא להכות את האמריקאי עד זוב דם. האפשרות דווקא מצאה חן בעיניו. יש להניח שהנסיך היה מתמוגג משמחה לו רק הייתה לו היכולת לקרוא את מחשבותיו של הנשיא שלו. ייתכן בהחלט שהנסיך היה אף מעודד את הנשיא ודוחף אותו להגשים את מאווייו אלה. הרכב הגיע לארמון מוקדם מהצפוי. יתכן שהמשטרה השווייצרית קיבלה הוראה להסיט את התנועה מהדרכים המובילות אליו. מצד שני, הצדדים התעקשו על מידור וחשאיות מרבית. גם מזל הוא אופציה. כך וללא כל כוונה מצאו עצמם הנשיא הרוסי והנסיך, ראשונים בארמון. הנסיך הגיע למסקנה כי אין עוד טעם לחזור באוזניו של הנשיא על תקציר האירועים. ניכר היה בנשיא שהוא הפנים את חומרת המצב. אין מקום להתיש אותו שלא לצורך. הנסיך ביקש את סליחתו של הנשיא ופרש לשירותים. לאחר שווידא שהוא נמצא לבד, הוציא הנסיך טלפון נייד מכיסו וחייג מספר. אמנם אין מקום לשוב ולהעיק על הנשיא שלו אבל חלילה לו מלחסוך מהנשיא האמריקאי את התענוג. מה שמגיע מגיע. השיחה נענתה כבר בצלצול הראשון. הנסיך ירה בחופזה מספר הוראות קצרות וניתק את השיחה. הוא חייך. אפילו נותר לו זמן להתרוקן.

מטוסו של הנשיא האמריקאי נחת אף הוא והובל לחנייה שלצד המטוס הרוסי. אף המטוס האמריקאי לא נשא סימני זיהוי כלשהם. הטקס נטול טקס חזר על עצמו. כל שהשתנה היה זהותם של השחקנים הראשיים. הנשיא האמריקאי ויועצו האישי טומטו אופרו אף הם ועטו על פניהם זקנים ושפמים מלאכותיים. לולא ידו המגובסת של הנשיא, עתה היה קשה להבחין מי הוא מי. שני אלה התבקשו להיכנס לרכב שהמתין להם מבעוד מועד. הרכב שהיה נהוג על ידי הנספח הצבאי של השגרירות האמריקאית בז’נבה, שהיה אף הוא מחופש, יצא לדרכו, מתוך כוונה מלאה להגיע בהקדם לארמון האומות מבלי שמאן דהוא יטרח לשאול שאלות מיותרות. במקום ניכרה תכונה רבה. מלגזות עמוסות בארגזים נעו מנקודה אחת לאחרת וחוזר חלילה. עשרות חיילים ושוטרים פטרלו בשדה. לא נראה היה שמי מהם מודע לנוכחותה של אישיות רמת דרג כנשיא מעצמה. כל זה לא הטריד את הנשיא האמריקאי ואת טומטו כהוא זה. הם לא ציפו לקבלת פנים כלשהי. בינו לבינו סבר הנשיא האמריקאי שעליו לאמץ את דרך ההתנהלות הזו. טקסים רשמיים תמיד התישו אותו. כמה פעמים ניתן לסקור מסדרי כבוד? ואם לא די בכך, לא פעם ולא פעמיים יצא לו לרדת מהמטוס הנשיאותי כשראשו סחרחר לאחר שעות ארוכות של טיסה. העובדה שהוא הצליח בכל אחת מהפעמים האלה לשמור על יציבות כשהוא צועד על השטיח האדום התורן, לא פחות מאשר הדהימה אותו. הרכב התקדם לכיוון שער היציאה משדה התעופה. במרחק של כמאה וחמישים מטרים מהיציאה, הבחין בהם הזקיף שניצב בשער. האיש הונחה מראש והשער החשמלי החל להיפתח לאטו. הם נעצרו לפני השער, ממתינים בסבלנות. כשהשער נפתח דיו, החל הרכב לנסוע לאטו לקראת היציאה מהשדה. בדומה לחברו משכבר הימים, תכנן טומטו לנצל את זמן הנסיעה מהשדה לארמון באופן יעיל ומיטבי. הנשיא שלו עמד לשמוע ממנו פעם נוספת את השתלשלות האירועים, בדגש על הצורך לטפל ברוסים ביד קשה. יללה גבוהה של סירנה ניסרה את חלל האוויר עוד בטרם עלה בידו של טומטו לפתח את הנושא עם הנשיא. ניידת משטרה דהרה לכיוון השער, עוקפת אותם בפראות. נהג הניידת בלם אותה בחריקת בלמים, חוסם את דרכם החוצה. הזקיף בשער לא איבד את עשתונותיו. הוא מיהר ללחוץ על הכפתור הסוגר את השער וזה הגיב בצייתנות והחל להיסגר, חוסם אף הוא את דרכם. שני שוטרים חמורי סבר יצאו מהניידת באקדחים שלופים וצעדו בנחישות לעבר הרכב. הנספח הצבאי התכונן לצאת מהרכב לקראתם, אלא שהשניים הורו לו בצעקות להניח את שתי ידיו על ההגה ולא לזוז. טומטו נחרד. ההתרחשות הזו לא הייתה חלק מהתסריט. הוא קיווה שלא מדובר בניסיון התנקשות. ממש לא בא לו לקפח את חייו. בטח לא לפני שהוא זוכה לגן עדן עלי אדמות ובטח ובטח שלא בחברתם של שני אלה. למרבה ההפתעה, הנשיא עשה רושם רגוע. טומטו כמעט וגיחך. אם עלה בדעתו של הנשיא המכובד שטומטו או הנספח יחלצו אותו מהצרה המתרגשת, כדאי מאד שהלה יחשב מסלול מחדש. השוטרים ניצבו משני צדי הרכב, מכוונים אליהם את אקדחיהם. המבוגר מבין השניים, הורה להם לצאת מהרכב אחד אחד, כשידיהם גלויות. הם מילאו אחר מצוותו. הנספח הצבאי ניסה לומר משהו, אך הושתק בגסות. בהוראת השוטרים הם ניצבו בשורה כשפניהם אל הרכב, ידיהם, לרבות ידו המגובסת של הנשיא, מונחות על גג הרכב ורגליהם מפוסקות. השוטרים ערכו עליהם חיפוש מדוקדק ולא עדין בעליל. שלא במפתיע, הנספח הצבאי נשא נשק. שני השוטרים התנפלו עליו ואזקו את ידיו. לא היה צריך להיות איינשטיין בכדי להבין שמפלס העצבים של שני שומרי החוק, מרקיע שחקים. הנשיא וטומטו עשו את הדבר ההגיוני מבחינתם כלומר, שתקו. כשסיימו לטפל בנספח, פנו השוטרים לטומטו ולנשיא ואזקו אף את ידיהם, מתעלמים מהגבס של הנשיא. זה כבר היה יותר מדי עבור הנשיא האמריקאי. לא בשביל זה הוא נבחר להיות נשיא המעצמה החזקה בעולם. הוא פנה לשוטרים ומחה בפניהם בחריפות, מציג עצמו כנשיא ארצות הברית. הנספח וטומטו הצטרפו לנשיא, מאשרים את דבריו. המתח נשבר. שני השוטרים פרצו בצחוק, תוך שהם דוחפים בגסות את שלושת העצורים הטריים למושב האחורי של הניידת. הנשיא הלך ואיבד את שלוות רוחו. אחד מהשוטרים עלה בקשר מול תחנת המשטרה שבשדה והודיע כי הם בדרך עם מקרה נפוליאון משולש, מהחמורים שידע נמל התעופה. נוהל נפוליאון היה מהנהלים המוכרים בנמל התעופה ואחד מהפחות חביבים על צוות הנמל. פעם בחודש לערך, נאלצו אנשי האבטחה של הנמל לטפל בנוסע או נוסעת סוררים שאמצו לעצמם זהות של דמות מפורסמת, מהמצביא הצרפתי ועד למשיח כזה או אחר. למרבה הצער, חולי נפש לא חסרו על פני הכדור וחלקם בחרו להתארח דווקא בנמל התעופה של ז’נבה. המקרה הנוכחי היה בהחלט שונה ונדיר מאד, באשר בזו הפעם מדובר בלא פחות משלישייה. הניידת יצאה לדרכה, מובילה את המצביא התורן ועוזריו הנאמנים לתחנה הבאה, לקראת פגישתם הלא מתוכננת עם גורמי בריאות הנפש.

הוא ישב מיותם במסעדה. מושא בהייתו, ההמבורגר העסיסי, נלקח ממנו לפני זמן קצר. צוות המסעדה הציע להגיש לו ארוחה חמה אחרת, מאחת המסעדות האחרות שבנמל, אך הוא סירב בנימוס. לא היה לו תיאבון. ההבנה המאוחרת כי הוא תלוי בחסדיה של חברת התעופה, הציקה לו. הבחור הנחמד מצוות הקרקע ביקש ממנו להמתין למלווה, אבל נזהר מאד שלא לציין מתי בדיוק יימצא מלווה שכזה עבורו. הוא תהה אם הוריו כבר נחתו בתאילנד. מעניין כיצד תגיב אמו היקרה לעיכוב הבלתי מתוכנן. מחשבותיו נדדו לאביו. נדמה היה לו שהוא שומע אותו באחת מהתפרצויות הזעם שתקפו אותו כל אימת שהשניים ניהלו מונולוג. הצעקות גברו. לפתע נתחוור לו שהוא אינו מדמיין. הוא הביט בסקרנות אל מחוץ למסעדה. שני השוטרים, מכריו משכבר הימים, הוליכו שלושה גברים, שידיהם כבולות. אחד מהם שידו השמאלית מגובסת, הכריז בצעקות שהוא הוא נשיאה המכובד של ארצות הברית. השניים האחרים החרו אחריו. המצב נהיה סבוך כשהאדון המכובד עצר באחת, והכריז בקולי קולות שהוא מסרב בכל תוקף לזוז עד אשר נשיא שווייץ או מנהל הנמל ייאותו להחליף אתו מילה. את השוטרים זה לא שכנע. האיש הסרבן התבקש על ידם בנימוס, להתלוות אליהם. כשהנימוס לא עשה את שלו, הציעו השניים למורד האמיץ לשקול את דרכיו בכובד ראש ואם אפשר, לא יותר מאשר חמש שניות. ההצעה נדחתה על הסף. אחד השוטרים אחז בידו הבריאה של האיש וניסה לגרור אותו מהמקום בכוח. שני העצורים האחרים נזעקו. האחד אחז בידו האחרת של ראש הכנופיה, מושך אותו לכיוון הנגדי והשני החל לדחוף את הגרר בדמותו של השוטר. בלית ברירה שלפו שני השוטרים אקדחי טיזר חשמליים וכיוונו אותם לחבורה, מורים להם בצעקות רמות לחדול מיד מהתנהגותם הנלוזה. הצעקות לא עשו רושם על חבורת המורדים. ראש הכנופיה האלימה שב והכריז כי הוא ולא אחר, הנו נשיאה הנבחר של ארצות הברית של אמריקה. הוא שאג בקולי קולות שכדאי מאד לצוות הליצנים לשחרר מיד את השלושה לפני שהצי השישי ייקח על עצמו את המשימה. השוטרים הנרגשים לקחו בכל הרצינות את איומיו של הפרא. הם פינו את הבמה למכשירי הטיזר החשמליים. מכשירי הטיזר התבייתו על התימהוני שטען שהוא נשיא וזה ספג כמות כפולה ומכופלת של מטען חשמלי, שהטיחה אותו על הרצפה מפרכס. זעקה נמלטה מפי עוזריו של התימהוני. השניים ניסו לסייע למסכן, אך ללא הועיל. ידיהם הכבולות, במצטרף לשוק החשמלי שספג הלה, לא הותירו להם שום סיכוי. עיניו של האיש התגלגלו בחוריהן ועד מהרה הוא איבד את הכרתו. בתוך זמן קצר הצטרפו לשני השוטרים אנשי אבטחה נוספים, מלווים באנשי רפואה. הטוען לכתר הנשיאות, שהתחבר לתחנת כוח בעצמה בינונית, בזכות ולא בחסד, היה מעולף מכף רגל ועד ראש. לאחר בדיקה קצרה, הושכב כליא הברק על אלונקה ונלקח מהמקום בלוויית עוזריו הנאמנים. מטעמים מובנים נאלמו שני אלה דום וחדלו מגילויי התנגדות. השוטרים היו מרוצים. כך בדיוק לימדו אותם באקדמיה לשוטרים. כדי לחסל ארגון פשע, גם אם הוא מונה מטורלל אחד ושני חברים של כבוד בקן הקוקייה, יש לפגוע בעומד בראשו. זה תמיד עובד. הוא צפה בשקט בחבורה העוזבת את המקום בדרכה ליעד לא ידוע. הנמל חזר לשגרה התזזיתית שלו, כאילו לא אירע דבר. בהתחשב בעובדה שזו הפעם השלישית שהוא פוגש בצמד השוטרים, יש לו בהחלט למה לצפות. הוא חזר לבהות בחלל המסעדה בציפייה דרוכה לאירוע המכונן הבא.

הנשיא האמריקאי התעורר לאטו מעלפונו. הוא הביט סביבו מבולבל וכאוב. שני עוזריו הנאמנים ישבו לצד מיטתו שהייתה לא יותר מאשר דרגש מתכת שקובע לקיר. ריח חריף של אקונומיקה הכה בנחיריו. עיניו של הנשיא נתקלו בסורגים. הוא התקשה לזכור היכן הוא נמצא. פיו היה יבש ושריריו דאבו. הוא הפנה את מבטו לטומטו. טומטו זיהה את סימן השאלה במבטו של הנשיא שלו. הוא תיאר בפניו בקצרה את צבר האירועים שהביא את שלושתם עד הלום. הנשיא ההמום כיווץ בכוח את גבותיו. זכר האירועים הקשים צף ועלה במוחו. עם הזיכרון בא הזעם. השלטונות השווייצריים חטפו אותו! את הנשיא האמריקאי! ראשו של הנשיא פעם בכאב. טומטו והנספח הצבאי סייעו לו להתיישב. מבעד לסורגים הוא הבחין בתא נוסף שניצב ממול לתאו שלו. את התא אכלסה גברת צעירה בלבוש מרוט של דיילת. כשזו הבחינה במבטו, היא קמה מתנדנדת על רגליה ופצחה בשירה נלהבת של ההמנון האמריקאי. כשסיימה לשבש את ההמנון עד תום, היא קדה כלפיו קידה עמוקה. לא הוא ואף לא מלוויו מחאו לה כפיים ואף לא שיבחו את השירה האיכותית של הגברת, מה שהסתבר כטעות קשה. הגברת לא נותרה חייבת. זו הפעם השנייה היום שבני המין הגברי נוהגים בה בגסות רוח שכזו. נשיא או לא נשיא, החשבון בדרך! את שירת ההמנון החליף מיקס קולני של שירים שונים ומשונים, עליהם עמלה המשוררת והמלחינה המפורסמת במהלך השעות שבטרם מעצרה. הנשיא האומלל לא ידע להחליט מי מהשניים עדיף, אקדח טיזר או הופעת היחיד של הגברת הזו שאיכשהו, הייתה היחידה שזיהתה אותו. הנשיא וצוות עוזריו החליפו מבטי ייאוש. כל שנותר להם הוא התקווה שמישהו יגלה מתישהו את דבר חסרונם. רצוי שזה יקרה בקרוב, לפני שהגברת תוציא אותם מדעתם או חמור מכך, תוציא אותם לתרבות רעה. אם הנסיך רק היה יודע מה שיחת טלפון אחת שלו יכולה לחולל!

שר ההגנה האוסטרי ישב במשרדו, כוסס את ציפורניו. עמיתו השווייצרי לא טרח להשיב לפנייתו, על אף שחלפו מספר שעות. השר היה אובד עצות. לא היה נהיר לו אילו צעדים עליו לעשות על מנת לזכות בתשומת לבו של השחץ השווייצרי. התסכול והכעס אכלו בו בכל פה. דבר אחד היה ברור לו. פנייה בעניין אקוטי זה אל הקנצלר החביב, משולה מבחינתו להתאבדות. מזכירתו של השר נכנסה בשקט לחדרו, מניחה על שולחנו שתי מעטפות חתומות שעל גבי כל אחת מהן מתנוססת החותמת ‘סודי ביותר’. השר המתין עד שזו תצא מהחדר בטרם פתח את המעטפות. לאכזבתו הרבה, באף אחת מהן הוא לא מצא את תשובתו של השכן השווייצרי. שתי המעטפות הכילו דוחות דחופים ומסווגים, מסוכנים חשאיים שהוצבו ברחבי נמל התעופה של ז’נבה. שני סוכנים דיווחו בשני דיווחים שונים על תכונה יוצאת דופן של אנשי צבא ומשטרה בנמל התעופה, כמו גם על גל מעצרים שמבצעים אנשי הביטחון השווייצרי בנמל. השר נחרד. אין ספק שהשווייצריים עלו על ניסיונות הריגול האוסטרים ועתה הם זוממים פעולות שאינן עומדות בקנה אחד עם האינטרסים של האומה האוסטרית. עלה בדעתו שהשווייצריים חורשי הרעה, מנסים להתחקות אחר הסוכנים החשאיים שלו ומכאן גל המעצרים. הוא נזף בעצמו על שהמעיט בערכו של שר ההגנה השווייצרי. ללא ספק, המברק שהוא שלח לאדון, הביא את האחרון לנקוט בפעולות מנע. רק משבר דיפלומטי חסר לו עכשיו! הוא נטל את שפופרת הטלפון וחייג מספר. ראש שירותי המודיעין ענה מיד. לאחר היוועצות קצרה החליטו השניים, בעצה אחת, להורות לסוכנים להסתלק לאלתר מנמל התעופה. בשעה שלאחר שיחתם, התרוקן נמל התעופה של ז’נבה מחבורות שלמות של תיירים שונים ומשונים ובכללם, שייחים סעודים, אנשי עסקים הודים, תיירים ניגרים ועוד, אשר המשותף לכולם היה ששפת אמם גרמנית. נפלאות דרכי האל!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *