הקנצלר האוסטרי לא שמח כלל לקבל את שיחתו של שר ההגנה. אם היה קם הצורך לתאר את האיש באופן גאומטרי, הקנצלר היה משרטט ריבוע מושלם על דף ובימים בהם נחה עליו הרוח, קובייה. במחשבה שנייה, קשה היה לו לחשוב על האיש כמחודד באיזשהו אופן. ריבוע או קובייה אינם רעיונות טובים. בהעדר תכונות מחודדות, הוא יצטרך לחשוב על פתרון מניח את הדעת לקדקודים. כך או כך, מיד אחר כך הוא היה מקמט את דף הנייר או קורע אותו לחתיכות קטנות וזורק לפח. בעצם, גם וגם. הוא לא חיבב את האיש. הדבר החיובי היחיד בשר ההגנה הייתה היראה שהוא חש כלפי הקנצלר ומזכירתו. היו לכך יתרונות לא מבוטלים. שר ההגנה שחש מאוים על ידי השניים בכל הזדמנות, מיעט לבוא עמם בדברים. פעמים בודדות בשנה, כשהגיע העת לאירוע ממלכתי כזה או אחר, לא הייתה לו ברירה. הקנצלר תהה מדוע שר ההגנה חרג ממנהגו זה דווקא היום. בטרם קיבל את השיחה, הוא חקר את מזכירתו ארוכות. כיצד יתכן שהאיש חדר את חומת הביצורים בצלמה ובדמותה? המזכירה לא נשארה חייבת. היא הבהירה לו שתפקידו, מה לעשות, הוא לנהל את המדינה ואם שר ההגנה מבקש להחליף אתו מילה או שתיים, מצופה ממנו לשמוע מה יש בפיו של האיש. ההסבר המלומד שלה כמעט וגרם לה לפרוץ בצחוק. הצליל המשועשע בקולה, הוציא את הקנצלר מדעתו. הוא נזף בה קשות, מבהיר לה שעליה לתקן את דרכיה. לפחות את אלה בהן צעד שר ההגנה. להבדיל משר ההגנה, הנזיפות שלו לא עשו כל רושם על המזכירה הוותיקה. בהתחשב בכך שהוא הקנצלר השלישי או הרביעי שעמו היא עובדת, מצידה הוא יכול לנשק את ישבנה. היא שקלה אם להגיד לו זאת עתה או אחר כך. לבסוף היא החליטה לשמור את דברי הנימוסין למועד מאוחר יותר. בשלב הזה היא הסתפקה בהעברת השיחה למשרדו ללא אומר. שיסבול, מגיע לו. הקנצלר המתין להתנצלותה של מזכירתו. יש גבול לחוצפה! כשזו לא באה הוא נבח על הטלפון, יורה אמירות שונות ומשונות אודות כישוריה ויחסיה המפוקפקים עם שר ההגנה. מעברו השני של הקו נשמעו התנשפויות מקוטעות. לרגע הוא חשש שמא חילופי הדברים הקשים עם מזכירתו, גרמו לה ללקות באירוע כלשהו. הרגע חלף כלעומת שבא כשקולו המגומגם של שר ההגנה מילא את חלל השפופרת. איזה תרגיל נבזי עשתה לו הגברת! הוא ריכך מעט את קולו ופנה לשר ההגנה ושאל לשלומו, כאילו לא אירע דבר. הוא לא באמת התעניין בשלומו של האיש אבל הצורך בשינוי נושא השיחה, עשה את שלו. שלומו של שר ההגנה לא ממש רצה להיות מעורב בהתרחשות והשר ההמום שמר על זכות השתיקה. לקנצלר נמאס. הוא פנה אל השר בקוצר רוח ודרש לדעת במה דברים אמורים. זמן ארוחת הצהריים שלו ממשמש ובא ואין לו סבלנות לטרחנים. הטון הקשוח עשה את שלו. השר המבוהל עדכן את הקנצלר שלו אודות האומה השווייצרית המתעוררת, המפתחת, כך נראה, שאיפות אימפריאליסטיות בחצר האחורית של אוסטריה. הקנצלר נאנח בקול. לא היה ברור לו כיצד קרה שבמשך שבועות ארוכים השווייצריים מתחמשים מכף רגל ועד ראש והוא אינו מצוי בסוד העניינים. לשר ההגנה המוכשר, לא היו תשובות לתהייתו של הקנצלר. הקנצלר רתח מזעם. הוא פנה במילים קשות לשר. אם קודם לכן היה נדמה לשר שהקנצלר מנבל את פיו, עתה לא נותר בלבו עוד ספק. הקנצלר הצמיד לשמו של שר ההגנה תארים שונים ומשונים, שהעדין שבהם היה ‘אידיוט’. לאף אחד מהתארים החדשים להם זכה השר, לא הוצמדה מדליה של כבוד. השר החיוור נאלם דום, סופג בהכנעה את הנאצות. הקנצלר חדל רק כשגילה שהוא מתחיל לחזור על אותן הקללות. שר ההגנה החליט ובצדק שלא להביע מחאה. לא היה בכך כל טעם מה גם, שהיה הגיון מסוים בדבריו של הקנצלר, אפילו בכמה מהקללות הנוגעות לכישוריו. במקום זאת הוא ביקש בקול חלוש את הנחיותיו של ירום הודו הקנצלר. הקנצלר נשם עמוקות, עוצם את עיניו. אין עוד אנשים טובים סביבו שניתן לסמוך עליהם. הכל הוא צריך לעשות בעצמו! הוא חשב שנייה או שתיים ואז אמר לשר האומלל את הברור מאיליו. במקום לשלוח פקידים זוטרים לעשות את העבודה, על השר לפנות מיד לעמיתו השווייצרי ולדרוש ממנו לקבל תשובות. אם קשה לכבוד שר, הקנצלר מוכן לעשות זאת במקומו. השר כמעט ונחנק. הספיק לו. הוא הודה לקנצלר על עצתו הטובה. בטרם עלה בידו להיפרד לשלום מהקנצלר, זה טרק את הטלפון והשיחה הסתיימה. השר המסכן הניח ביד רועדת את שפופרת הטלפון במקומה. הוא שפשף את פניו בשתי ידיו ואז נטל את השפופרת פעם נוספת, מורה למזכירתו ליצור קשר מידי עם שר ההגנה השווייצרי. בחלוף זמן קצר צלצל הטלפון במשרדו של השר האומלל. שר ההגנה אסף את מה שנשאר מהאגו המרוסק שלו והרים את השפופרת, מכין את עצמו נפשית לשיחה קשה עם עמיתו השווייצרי. קולה של מזכירתו בקע מהשפופרת, מבשר לו שמזכירתו של שר ההגנה השווייצרי מתנצלת בשמו. השר השווייצרי אינו יכול לקבל את שיחתו כרגע. לא ניתנו הסברים כלשהם לסירוב התמוה. השר נדהם. עוד לא קרה לו שעמית ממדינה שכנה יסרב לקבל את שיחתו. התדהמה התחלפה בזעם מהול בעלבון צורב. אף אחד לא יעשה ממנו צחוק. פעם אחת הינה די והותר להיום. הוא הכתיב למזכירתו מברק בהול לשר ההגנה השווייצרי. את המברק הוא ניסח בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. ההתעלמות הבוטה של משרד ההגנה השווייצרי מפניות קודמות, אינה מקובלת ובוודאי שאינה במקומה. הוא דורש לקבל תשובות כאן ועכשיו! כשסיים, הקריאה לו מזכירתו את נוסח המברק. השר לא היה מרוצה. היה חסר בו משהו. הוא ביקש ממזכירתו להוסיף למברק פסקת הבהרה ולפיה, היה ודרישתו לא תענה באופן מידי, בכוונתו לנקוט בצעדים ‘דראסטיים’. לא היה לו שמץ של מושג מהם בדיוק אותם צעדים ‘דראסטיים’ אבל נראה היה לו שהאיום המרומז יעשה את שלו. פרט לכך הוא היה שבע מרצון מכך שהצד הקשוח שבו, בא סופסוף לידי ביטוי. יש לקנצלר הנפוח עוד הרבה מה ללמוד ממנו! הוא אישר את הנוסח למזכירה והמברק שוגר בהצלחה. כדבר שבשגרה, מענה ענייני אמור להתקבל בשעתיים – שלוש הקרובות. לשר המוכה צפויה המתנה ארוכה במשרד. חסר לו לשווייצרי שיעשה חכמות!

המברק הבהול נחת תוך שניות ספורות בצדו השני של הגבול והונח על שולחנו של שר ההגנה השווייצרי. הוא לא היה היחידי. מברק בהול נוסף הונח זמן קצר לפניכן על שולחנו של השר. את המברק שלח אליו מזכ”ל האו”ם בכבודו ובעצמו. השר השווייצרי בחר להתייחס לשני המברקים בהתאם לסדר העדיפויות שאותו הוא ולא אחר יקבע. עיון במברק ששלח מזכ”ל האו”ם, הביא אותו למסקנה המתבקשת, שעליו לתת עדיפות עליונה לזה של הראשון. מזכ”ל האו”ם ביקש ליידע אותו אודות כינוס הפסגה בז’נבה. לצד ההודעה באה הדרישה לסודיות מוחלטת, כמו גם לעריכת סידורי הביטחון הנחוצים. למרבה הצער, המזכ”ל לא טרח לבקש את אישורו אלא הניח בפניו עובדה מוגמרת. עד היום הוא לא היה ער לכך שהוא עובד אצל האדון. למיטב זיכרונו את המשכורת שלו הוא מקבל מהממשלה השווייצרית. בהזדמנות הראשונה הוא יחליף עם המזכ"ל היהיר מילה או שתיים בנושא. בכל מקרה, נכונו לשר השווייצרי שעות קשות של היערכות ביטחונית לקראת ביקורם של שני הנשיאים. מברקו של השר האוסטרי הונח אחר כבוד בצד, מבלי שהשר טרח לעיין בו. השר השווייצרי היה בטוח שבבוא העת, עמיתו האוסטרי יבין שלא מדובר בעניין אישי ויגלה את ההתחשבות המתבקשת. הוא ביטל את כל תכניותיו ופנה לעסוק בסידורי הביטחון שנכפו עליו מעכשיו להרגע, לא שוכח להקדים ולבלוע כדור נגד כאב ראש.

גברת דיילת סירבה בכל תוקף להירגע. המטוס עשה את דרכו מטה, מתוך כוונה שלמה של הצוות והנוסעים, למסור את החבילה המצווחת לטיפולן של רשויות החוק המקומיות. הנכונות לעשות עצירת ביניים במיוחד בשבילה, לא הרשימה אותה כלל. היא לא סתמה את פיה ולו לרגע. בחלק מהזמן היא עסקה בפיתוחם של ניבולי פה חדשניים, פורצי דרך ומעוררי השראה ובחלקו האחר היא נשאה קולה בשיר, שרה בקולי קולות שירים האסורים לילדים בני פחות מגיל שמונה עשרה שנה, רובם פרי מוחה הקודח. להפתעתה הרבה, הקהל לא גילה את ההערכה המתבקשת ליכולת החריזה וכישורי השירה שלה, נהפוך הוא. חלק לא מבוטל ממנו דרש לעשות בה שפטים. זה רק דרבן אותה לנסות כיוונים חדשים וקשים יותר. ידו של הצוות קצרה מלהושיע. רוב הדיילים עסקו עתה בניסיונות לחצוץ בין הזמרת לקהל המאזינים. הוא התבונן בשקט במחזה האימים. לראשונה בחייו הוא חש תחושה עמומה של חוסר אונים. אם קודם לכן היה לו ליווי מבטיח בדרכו הארוכה לתאילנד, הרי שעתה בת הלוויה שלו עומדת לזכות בעוד זמן קצר בליווי צמוד משלה, על חשבון משטרת הנמל, יהא אשר יהא. אחת הדיילות ניגשה אליו והתנצלה בשמה של חברת התעופה. היא הבטיחה לו שמיד לאחר הנחיתה, חברת התעופה תדאג לו למחליף או מחליפה מפוכחים. קפה או אלכוהול לא יהיו בתפריט. דברי ההרגעה שלה לא פעלו את פעולתם. המחשבה שהוא נתון לחסדיהם של אחרים, העלולים להסתבר כבעלי הפרעות קשות לא פחות מזו של גברת דיילת, הטרידה את מנוחתו. לצערו, לא הייתה ברשותו כל אופציה אחרת. מחשבה סוררת חלפה במוחו. חבל שאבא לא כאן אתו. אבא בטוח היה מרגיש בנוח בקן הקוקייה הזה. מטורללים זה התחום שלו. הוא בוודאי היה יודע לתת לו עצה נבונה. במחשבה שנייה, ישנו סיכויי לא רע שאבא היה מצטרף לחגיגה ונאבק על התואר “מסמר הערב”. מזל שאבא לא פה!

מיסטר איקס לא נטל סיכונים מיותרים. במהלך הטיסה הארוכה מניו יורק לז’נבה הוא לא הניח לוויטמין פי ולו לרגע, מלעיט אותו בטונות של פרטי מידע לא רלוונטיים. ככל שמפלס החרדה של וויטמין פי עלה, ירד זה של איקס. טוב מאד. וויטמין פי היה תשוש. הוא נדרש לשנן בעל-פה את הפרופיל הפסיכולוגי של כל אחד מהנשיאים וזה לא היה פשוט כלל ועיקר. הסתבר שכל אחד מהם הזין את האגו המגלומני שלו בשלל הפרעות נפשיות מהסוג המדאיג ביותר. לו היה קהל הבוחרים שלהם מודע לכל אלה, אין ספק שהוא היה נמלט לכל עבר בצעקות. מהות הסכסוך בין שתי המעצמות אף היא לא הייתה נהירה לוויטמין. מדוע החליטו האמריקאים למכור לשיכור האוקראיני נשק גרעיני ומדוע החליטו הרוסים לנכס לעצמם חבל ארץ משלו? דבר אחד היה ברור לו, הפגישה בין השניים הולכת להיות סופר טעונה ולאו דווקא במטען חיובי. איך בדיוק הוא יוצא מהפלונטר הזה? כששאל לעצתו של איקס, טפח הלה על כתפו של וויטמין פי והפטיר כלפיו שהוא בטוח במאת האחוזים שיסתדר. למה היה נדמה לו שמיסטר איקס מסתיר חיוך? הוא כנראה הולך ומאבד את שפיות דעתו. הוא ביקש מאיקס שעה קלה של מנוחה, על מנת לעכל את המסה העצומה של העובדות בהן הפציץ אותו איקס. מיסטר איקס לא התרשם מהבקשה. בתגובה לה צירף איקס לתדריך שני יועצים שהלעיטו את וויטמין באוקיינוס של עובדות משמימות, האחד באשר לחימוש שבידי כל אחת מהמעצמות, על סוגיו ויכולותיו הקטלניות והשני בניתוחים גאו-פוליטיים. אם מישהו מצפה ממנו לזכור משהו מכל אלה, צפויה לו אכזבה קשה. הנחמה היחידה היא שספק רב אם מי מבין שני הנשיאים בקיא באיזו מהעובדות. הראש של וויטמין פעם בכאב. איקס לא ויתר. הוא חייב להביא לכישלון ניסיון הגישור בכל מחיר והתשתו של ויטמין פי אינה מחיר גבוה. בכל פעם שהיה שנראה לוויטמין שהם עומדים לקראת סיום פרק ההכנות, מיסטר איקס קרא ליועצים נוספים להצטרף לסיעור המוחות. בהתחשב במספר היועצים שמילא את בטן המטוס, הישועה של ויטמין פי לא נראתה באופק. בחישוב מהיר נתחוור לוויטמין שאם מיסטר איקס לא רוצה לקפח את מי מהיועצים, כדאי מאד שהמטוס יעשה את הדרך הארוכה פעם נוספת. לחרדתו הרבה של ויטמין, איקס לא נראה כאילו בכוונתו לוותר על עצתו של איזה מהיועצים הרבים. איקס בקושי הרשה לו לצאת להפסקת שירותים קצרה. מזון ומשקה בכלל לא באו בחשבון. ויטמין החל לחשוב שהוריו היקרים לא עשו לו טובה כלל ועיקר כשדאגו שיתקבל למחלקה היוקרתית. מחשבה דומה להפליא חלפה במוחו של איקס.

טומטו והנסיך בחרו אף הם שלא ליטול סיכונים מיותרים. השניים לא ידעו שמיסטר איקס הנו הצלע השלישית בחבורה המובחרת שלהם. גם אם היו יודעים, הרי שלאור ההצלחה המסחררת של ממלאי המקום שלהם, נותרה להם עוד עבודה רבה לעשות. החשש שמא הנשיאים המכובדים שלהם יגלו פעם נוספת האחד את השני, הדירה שינה מעיניהם. על כל פנים, היושב במרומים או מזכ”ל האו”ם, תלוי את מי שואלים, העניק להם במתנה מספר שעות לתיקון התקלה החמורה. כל אחד מהם דאג להתיישב לצדו של הנשיא שלו. לנשיא האמריקאי רווח. לא הנשיא ולא ידו המגובסת התגעגעו לממלא המקום של טומטו. הנשיא האמריקאי סיפר לטומטו באריכות את השתלשלות העניינים בשעות בהן נעדר היועץ לענייני משברים. טומטו האזין בקשב רב, בורר את כל אותן האמירות הקשות של הנשיא על עמיתו הרוסי. בזמן שנותר להם עד שגלגלי המטוס יגעו במסלול הנחיתה בז’נבה, עליו להעצים את התכונות השליליות של הנבל הרוסי. לאחר שהנשיא האמריקאי סיים להתלונן על זה הרוסי, פתח טומטו בהרצאת דברים ארוכה. הוא החל בסקירת ההיסטוריה המשותפת של הרוסים והאמריקאים, כשהוא שם דגש על כל אותן הפעמים בהן הרוסים לא עמדו במילתם. הנשיא האמריקאי בלע את הדברים בשקיקה. הפרופיל הפסיכולוגי של הרוסים, ששרטט עבורו טומטו, התאים להפליא להתנהלותו הנלוזה של הנשיא הרוסי. הוא תהה בינו לבין עצמו, כיצד הוא היה כל כך עיוור? שפת הגוף של הנשיא האמריקאי שידרה כעס רב. טומטו מצא בכך עידוד. הוא המשיך להלעיט את הנשיא שלו בפרטים שונים המעידים על האופן הנכלולי בו דבק הצד הרוסי מאז ומעולם. חלק לא מבוטל מהדוגמאות להתנהגותם זו של הרוסים, שטומטו הביא בפניו של הנשיא שלו, היה לא יותר מאשר פרי דמיונו הקודח. טומטו סמך על כך שבקיאותו של הנשיא בהיסטוריה, לא הייתה רבה. לדידו של הנשיא שלו היסטוריה התמצתה ביכולת לדקלם בעל-פה מי זכה באליפות הסופרבול לפני כך וכך שנים. טומטו ניצל עד תום את הידע המוגבל של הנשיא ואת התמכרותו של זה למשככי כאבים חזקים. ניכר היה בנשיא שידו השבורה הציקה לו לא מעט. הנשיא לעומת זאת, התבונן בטומטו נדהם מההיקף העצום של הידע הכללי שהכיל ראשו של היועץ שלו. עוד יותר הדהימה אותו העובדה שהוא כמעט ולא ידע דבר על התכונה הבוגדנית של הרוסים. הוא נזף בעצמו על כך שהתמסר לרומן עם עמיתו הרוסי מבלי לעצור ולשאול שאלות. לא היה בלבו ספק שהוא בר-מזל שטומטו ניצב לצדו ברגעים קשים אלה. גם טומטו חש בר-מזל, אך מטעמים שונים לחלוטין.

לטומטו לא הייתה בעלות על הטקטיקה בה הוא נקט. הנסיך סירב להישאר מאחור. את התדריך המקיף שהוא נתן לנשיא הרוסי, טרח הנסיך לתבל בכמות נכבדה של וודקה. לפני עידן ועידנים הוא גילה שוודקה עוזרת לדברים לחלחל טוב יותר ועמוק יותר. במיוחד נכון הדבר שעה שמדובר בגיבוב של שטויות שבינו לבין המציאות אין כל קשר, אם בכלל. הנשיא הרוסי שתה בצמא את דבריו של הנסיך. נוכחותו של הנסיך הרגיעה אותו. החשש שמא הוא יאלץ לצרף את גרנרליסימו לטיול שנכפה עליו, פג. על כל צרה שלא תבוא, היחידה לאבטחת אישים שהייתה מופקדת על שלומו ובריאותו של הנשיא הרוסי, מילאה את בטן המטוס בתרסיסים לטיהור אוויר. ראש היחידה, שסירב בכל תוקף לסכן את הקדקוד, דאג באופן אישי להעמיס בנוסף על המטוס כמה וכמה מסכות אב”כ. לעולם אין לדעת מה עובר בראשו של הנשיא והאם יזכו כולם ליהנות פעם נוספת מנוכחותו המרשימה של הגנרל. מה שבטוח בטוח. בטוב לבו בוודקה, שטח הנשיא את תלונותיו בפני הנסיך. הנסיך הקשיב בסבלנות רושם לעצמו נקודות חשובות לדיון נוסף, כל אימת שלקולו של הנשיא נלווה צליל של מרמור. לשמחתו, היו לא מעט נקודות שכאלה. ממש כמו טומטו, חברו הנאמן לצוות, עשה הנסיך בכישרון רב להוספת שמן למדורה. הדבר הקל ביותר, היה לנגן על כל אותן דעות קדומות אודות האמריקאים וכאלה היו בשפע. הנסיך הזכיר לנשיא שלו כי מאז ומעולם האמריקאים שאפו להשתלט על העולם. הממזרים האמריקאים לא בחלו בשימוש בכלים מתוחכמים לשם הגשמת מטרתם. לא חסרות דוגמאות למזימה שרקחו אלה. החל ברשתות אמריקאיות למזון מהיר שצצו בהמוניהן כפטריות אחר הגשם בכל עיר בירה, לרבות במוסקבה וכלה בחימושם של מטורפים בשירותו של האימפריאליזם האמריקאי.  הנשיא הרוסי תפס את ראשו בשתי ידיו. כיצד יתכן שכל התובנות האלה חמקו ממנו? מה למען השם ולמען אימא רוסיה, גרם לו להתחבר לנשיא האמריקאי? הנסיך לא עצר באדום. הוא החליט לדרוך על היבלות של הבוס. הנסיך הפליג בשבחם של האמריקאים כאנשי מכירות מעולים. כאלה שיכולים למכור שלג לאסקימואים וחול לשוכני מדבר סהרה. אין פלא שהנשיא שלו נשבה בקסמיו של עמיתו האמריקאי. הנשיא הרוסי נראה מהורהר. לא היה ברור לו איך הוא נפל ברשתו של האמריקאי וכיצד בדיוק הלה הצליח למכור לו אשליות על שלום עולמי. כולם או לכל הפחות הנסיך הנאמן, יודעים ידוע היטב שאין דבר רחוק יותר מאשר אמריקה ושלום. לחץ הדם של הנשיא הרוסי הרקיע שחקים. לולא כללי הטקס והרצון שלו שלא לעלוב במזכ”ל האו”ם, היה הנשיא מורה לטייסים לסובב מיד את המטוס ולשוב על עקבותיהם למוסקבה. הנשיא לא יכול היה אלא להצטער שהנסיך לא היה נוכח בשעות הראשונות של המשבר. בבוא העת הוא יעשה סדר עם גנרליסימו. הנסיך היה שבע רצון מההתפתחות. נראה היה שהנשיא הגיע לנקודת האל-חזור. אפילו מזכ”ל האו”ם הקשיש לא יהיה מסוגל להציל את המצב. לעת עתה העולם יכול לשכוח משלום עולמי. לפחות עד אשר טומטו והוא יפרשו לחיים מלאי חולות זהובים, ים כחול ומרטיני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *