התכנית של אימא התקדמה פחות או יותר כמצופה. שני המטוסים חתכו בנחישות את השמיים, האחד בעקבות השני, בדרכם ליעד הנכסף, תאילנד. במטוס המוביל טסו אבא ואימא. בזה שאחריו ישבה חבילת ההפתעה של אבא בדמותו של בנם המוצלח ולצדו חברתו למטס הכבוד. לאבא ואימא היה יתרון של כמה שעות עליהם. הם הלכו וקרבו לתאילנד בעקביות וכבר ניתן היה להבחין בה על גבי מפת נתיב הטיסה שריצדה על גבי מסך הטלוויזיה האישי של כל אחד מהנוסעים. אבא היה כולו נרגש וחסר מנוחה. במשך שעות הוא סירב לשבת על ישבנו יותר מאשר למספר דקות בכל פעם. הדיילות המסכנות נאלצו להתמודד עם נדודיו במטוס. אם רק אפשר היה לעצור אותו על שוטטות! אימא עשתה מאמצים קלים בלבד בכדי לגרום לו להניח את ישבנו התזזיתי על המושב. היא הרימה ידיים מהר – לא היה לה שום סיכוי. לשם שינוי, לא היה לה אכפת, גם היא זקוקה לקצת מנוחה ממנו. כך או כך השכל הישר של אבא, אם אי פעם היה כזה, לא עבר את ביקורת הדרכונים. אבא הסתובב ברחבי המטוס בחזה נפוח, מספר לכל מי שהיה מוכן להקשיב לו על אלת המזל שפקדה את שניהם. איך לא נמאס לו? רק השד והוא עצמו יודעים. לא הפריעה לו כלל העובדה שבשלב מסוים כיבה צוות הדיילים את האורות במטוס, במטרה לאפשר לנוסעים לנמנם ולצוות לנוח. אבא היה בשלו. הוא הלך הלוך וחזור במעברים שבמטוס, תר אחר הקרבן התורן. מהר מאד הוא גילה שהמקום הטוב ביותר לצוד קרבנות תמימים, נמצא ממש מחוץ לתאי השירותים. אין אחד שלא נאלץ לבקר בהם לפחות פעם אחת. מלכודת דבש מושלמת להציב בה צ’ק פוינט פרטי משלו. הדיילות הפצירו בו לשוב לכיסאו, אך ללא הועיל. אבא לא התכוון לפספס את הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו. רק משוגע יוותר על כמות כזו של קהל שבוי והוא הרי אינו משוגע. אימא תהתה בינה לבין עצמה האם היא לא טעתה כשהצמידה דיילת מלווה דווקא לבנם היקר. על כל פנים, כל עוד אבא לא הציק לה, היא גילתה איפוק מרשים. עדיף שאבא יכלה את האנרגיות השליליות שלו וכל אנרגיה אחרת שאצורה בגופו, בעודם באוויר. עד לתאילנד הוא מוזמן מצידה לענות את כל אחד ואחד מיושבי המטוס. שחרור הרצועה הבלתי צפוי בעליל מצידה של אשתו, אמנם הפתיע את אבא אבל הוא בחר שלא לבזבז זמן יקר בשאלות מיותרות שעלולות לעלות לו בחירותו הזמנית. לעומת זאת, הדיילים סירבו להשלים עם רוע הגזירה. נוסעים נרגנים, במיוחד כאלה שלנוכח המארב שהציב אבא מחוץ לתאי השירותים, התאפקו מלרוקן את שלפוחיותיהם עד אשר לא נותרה בידם ברירה אחרת, דרבנו אותם למצוא פתרון. המחסום האנושי שניצב בדרכם של אלה לא מצא חן בעיניהם כלל. בקרב כל אותם המתאפקים קמה התארגנות ספונטנית שהעבירה לדיילים האומללים מסר חד-משמעי – לעשות לסילוק המפגע לפני שהם נוטלים את החוק לידיים ומשליכים אותו ללא מצנח מהמטוס. ההתמרמרות בקרב נוסעי המטוס, הלכה וגברה ככל שחלפו השעות. כשהדברים הגיעו לסף מרד, נקראה אימא בדחיפות לסייע בידי צוות המטוס. דיילת מותשת פנתה אליה כשהיא על סף דמעות וביקשה את התערבותה הבהולה. בפני אימא הונחו שתי ברירות – לרסן את אבא או לצחצח את התאילנדית שלה לקראת המפגש הבלתי נמנע עם נציגיה הרשמיים של משטרת תאילנד. על אף שנראה לאימא שלהבדיל מהיידעונית, יכולותיה של הדיילת המסכנה לחזות את העתיד אינן מהמשובחות, היא בחרה שלא לקחת סיכון. המסר היה ברור. לא היה לאימא חשק לגלות מה אומר החוק התאילנדי על תופעות טבע ייחודית כדוגמת בעלה. בלית ברירה היא נגשה לאבא, תפסה בידו וגררה אותו בכוח וללא מילים למושב שלו, קוטעת באחת את מופע האימים שלו. המחזה המרגש שהזכיר לרבים מקהל הצופים לא פחות מסצנת חילוץ של בני ערובה, גרם לפרץ של מחיאות כפיים סוערות. שלא במפתיע, אבא היה משוכנע שמחיאות הכפיים מכוונות דווקא אליו. ההבנה שהוא משמש בתפקיד החוטף ואימא בתפקיד יחידת עילית, הייתה משותפת לכולם, פרט לו. מעודד מהצלחתו הכבירה, הוא ניסה לשים פעמיו חזרה למרכז העניינים. אימא נזפה בו קשות, מורה לו לשבת במקומו ולא לזוז. היה ברור לה שעליה למצוא לטמבל תעסוקה ומהר. בפרץ של גאונות היא קראה לדיילת, נטלה ממנה דף נייר ועט ומסרה אותם בידיו של אבא. עוד לפני שהיה בידיו סיפק למחות, הורתה לו אימא לכתוב מכתב התנצלות לדודים שלה מדרגה שנייה. לא יעלה על הדעת שאחסנתו של בנם היקר אצל דודיה, לא תלווה במכתב התנצלות ארוך ומנומק! אבא היה מבולבל לחלוטין. למה זה מגיע לו דווקא עכשיו בשיא הקריירה המוטסת שלו?! לזה הוא בהחלט לא ציפה. עם זאת, יש טעם בדבריה של אשתו היקרה. אחרי הכל, לא היה לו צל צלו של ספק ששיכונו של הבן החביב בביתם של הדודים המסכנים, לא יעבור בשקט. עם פוטנציאל אדיר כמו זה של הדביל, נזק בלתי הפיך כזה או אחר, הוא רק שאלה של זמן. זמן קצר. ספק רב אם התנצלות לבדה תספיק בנסיבות העניין. קרוב לוודאי שהם יידרשו ממנו למשוך שיק שמן לפקודת מי מהדודים וסביר להניח שאפילו בזה לא יהא די. טיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומקיף, עלול לעלות הון עתק. על כל פנים, התנצלות הינה בהחלט התחלה טובה. הוא הביט בחוסר רצון מוחלט בנייר ובעט שבידיו. אם הוא רוצה לשוב לקהל מעריציו, עליו להזדרז. לא היה לו שמץ של מושג איך לפתוח את המכתב, כיצד למלא אותו בתוכן הגיוני ואיך בדיוק לסיימו. אבא ראה בעיני רוחו את מר מעלית, אדון זמבורה ועוד כמה אחרים שהגורל האכזר זימן להם מפגש פסגה עם בנו. שום התנצלות לא תעזור במקרה שלהם. הוא קימט את מצחו, בוהה פעם בדף הנייר ופעם בעט וחוזר חלילה. המבט הנחוש בעיניה של אימא הבהיר לו שאין לו אופציה אחרת. רמות האדרנלין שהוא טיפח בדמו במהלך השעות האחרונות, צנחו במהירות. את מקומן תפסו התסכול והעייפות. מהר מאד נקלע מוחו ללופ אינסופי, נע בין ההכרה בחובה המוסרית להתנצל בפני דודים שהוא אינו מכיר, לבין החיפוש הנואש אחר המוזה שתסייע לו בניסוח מכתב ראוי לשמו, שירכך, אולי, את עצמת המכה שניחתה בהכרח על הדודים האומללים. אימא הייתה שבעת רצון מההתפתחות. היא עצמה עיניים לא לפני שהיא התריעה בפניו לבל יעז לקום ממקומו בטרם שיציג לה את המכתב. הוא ידע היטב שניסיון למחות יחמיר את מצבו שבעתיים. לא נותר לו אלא לצעוד בגאון בדרך ללא מוצא שסללה לו אשתו. מאז שהוא נטש את עמדתו בפתח תאי השירותים שבמטוס, התנועה לשם ומשם, התגברה. עדת מעריציו תאלץ להתאפק עד להשלמת משימתו. לבו נחמץ.

המטוס של בנם השתרך כמה וכמה אלפי מיילים מאחורי זה שלהם. להבדיל מאבא, הוא הקפיד הקפד היטב לשמור על זכות השתיקה. זה בהחלט התאים לדיילת שלצדו, שראתה בכך סימן מבטיח לעתיד רווי בפרחים ופרפרים לצדו של גבר החלומות. הגברת לא חדלה מללהג ולו לרגע קט, ממתיקה עמו את סודותיה הכמוסים ביותר. הוא בהחלט הגיע לשלב שבו, אם רק יתבקש, הוא יכול לכתוב את הביוגרפיה השלמה שלה, שהייתה רחוקה מרחק שנות אור מלהיות מרשימה. הוא מצדו לא שכח להנהן בראשו ומדי פעם בפעם, להוסיף חיוך קטן. האצילות מחייבת. לבה של הדיילת נמס. הטקס המוזר חזר על עצמו פעם אחר פעם פחות או יותר במשך השעתיים הראשונות לטיסה. לאחר מכן הוא החל להתעייף. הדיבור הנלהב של גברת דיילת החל לתת בו את אותותיו. כאב עמום התמקם במרכז קדקודו. הצוואר שלו לא נשאר מאחור. בחלוף אי אילו עשרות הנהונים, שידר לו הצוואר אותות מצוקה. את הגברת זה לא עניין כלל ועיקר. בין סיפור משעמם אחד של מיס דיילת לגילוי לב טרחני שלה, עלה בידו להבין שגברת זו אינה שונה בהרבה מחברותיה צרכניות הקפה. גם לה היה עבר רווי אלימות. הוא התחלחל כששמע אותה מספרת איך הפכה שולחן עמוס בכל טוב על דייט קודם שלה, שנשא תפקיד בכיר כלשהו במשרד ממשלתי חשוב. כשרק היה נדמה לה שהלה לועג לה, צלחות התעופפו. היא התפוצצה מצחוק כשתיארה בפניו את פרצופו המבוהל של האיש. אותו זה לא הצחיק כלל. הוא קיווה שהגברת לא תישבר ותתפתה לשתות קפה, למרות הבטחתה שלא לעשות כן. היא בהחלט הייתה צמאה ובוודאי הייתה שמחה לשתות כוס קפה או עשר. הוא נרגע רק כשזו שבה על הבטחתה האמורה, כשהיא קורצת לו. מהות הקריצה התבררה לו רק כשהגברת הוציאה מתיק הצד שלה, את בקבוק הוויסקי שרכשה מספר שעות קודם לכן, בטרם עלייתם למטוס. מי צריך קפה כשיש ויסקי משובח בהישג יד? היא חייכה חיוך רחב ומילאה שתי כוסות פלסטיק בנוזל המר. לא היה לו שום רצון ללגום מהמשקה המוזר. הטיפה המרה בהחלט הייתה מרה מדי לטעמו. כמה מפתיע. הוא לא הבין איך מישהו מסוגל ללגום את הנוזל הדוחה. מבחינתו לא היה בינו לבין שמן מכונות הבדל משמעותי. הכוס שלו נחה על המגש שלפניו באין דורש. לעומת זאת, הכוס של הגברת גילתה תכונות היפראקטיביות של ממש. בכל מספר דקות טרחה הגברת לשוב ולמלא אותה ובין לבין, רוקנה אותה כאילו הכילה לא יותר מאשר משקה קל ביום חם. התהליך חזר על עצמו שוב ושוב בעוד ששיקול דעתה של הדיילת הצמאה, הלך ללא שוב, בלי להיפרד ממנו לשלום. אם בתחילת הדרך ניתן היה לחשוב שהגברת מעט שובבה, אט אט צץ הצד האגרסיבי של הגברת. היא נצמדה אליו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, לא מותירה דבר לדמיון. מבועת מההתפתחות החדשה, הוא ניסה לנער אותה ממנו בעדינות, אך ללא הצלחה. עם כל מיליליטר של משקה, הגברת הפכה להיות יותר ויותר כפייתית כלפיו. הוא היה ממש במצוקה. הגברת לא הרפתה. כשבקבוק הוויסקי התרוקן, היא נטלה את כוסו המלאה ובלי לשאול לרשותו, רוקנה גם את תכולתה. בקבוק הוויסקי המרוקן הרגיז אותה. המצב החמיר כשצוות הדיילים, שהיה עד להתרחשות המביכה, סירב בכל תוקף להגיש לה שתייה חריפה. הדיילת הכועסת שבה לנסות להתגפף עמו. תחת לשתף עמה פעולה, הוא עצם את עיניו, עושה עצמו ישן. על כל מקרה שלא יהיה, הוא שחרר את חגורת המושב שלו, מוכן להימלט על נפשו בכל רגע. בתחילה, הדיילת ושמה תשוקה, לא הייתה ערה לכך שמושא תשוקתה ישן לכאורה שינה עמוקה. כשסופסוף התחוור לה שהוא ישן, לא היה גבול לזעמה. בהיעדר שיתוף פעולה מצדו של גבר חלומותיה, היא שבה ודרשה בתוקף מצוות הדיילים, להגיש לה שתייה חריפה ומיד. אלה שבו וסירבו בנימוס. המשא ומתן העקר בין הצדדים עלה על שרטון והדיילת המאוכזבת, עלתה על בריקדות. אחת הדיילות עשתה את טעות חייה כשהטיפה לגברת מוסר, מזכירה לה שהיא בתפקיד. הדיילת החליטה לעשות סוף להתנהגות המחפירה של הצוות, אבל קודם כל היא חשה שהיא חייבת להתרוקן. לאחר מאבק קצר בחגורת המושב שלה, שמטעמים שאינם ברורים לה, סירבה להיפתח באופן אוטומטי, היא הצליחה לקום ממקומה בקושי רב ולעמוד על רגליה. גברת דיילת ניצבה מתנדנדת במעבר שבין הכיסאות, תרה בעיניה אחר תא השירותים. לבסוף נתקלו עיניה בדלת. השלפוחית שלה עמדה לקראת פיצוץ ומוחה ספוג האלכוהול הציע לה להזדרז. המטוס על יושביו הסתחרר סביבה. מי למען השם העלה אותה על הגרוטאה המעופפת הזו? היא צעדה לעבר הדלת המבטיחה, לא שוכחת להיתקל בכל מי שנקרה בדרכה. איזה אנשים חסרי נימוס וקואורדינציה! לאחר דקה או שתיים היא ניצבה מול הדלת, נאחזת במה שנראה לה כמו הידית. הדלת סירבה להיפתח. ניסיון סחרחר נוסף לפתוח את הדלת העקשנית, נכשל כישלון חרוץ. השלפוחית הרגיזה שלה הבהירה לה שאין בכוונתה להמתין עוד זמן רב. הגברת בחרה באופציה ההגיונית מבחינתה והחלה להשתולל, ביד אחת חובטת בדלת הסוררת ובשנייה מושכת בכל כוחה בכל מנוף אפשרי. צליל אזעקה ניסר בחלל באוויר שבמטוס. הדיילים המבוהלים חשו למקום. לחרדתם הרבה הם גילו את הדיילת מנסה בכל כוחה לפתוח את דלת היציאה של המטוס. במצבה העגום הם היו עוזרים לה בחפץ לב, לולא היו כולם כולל כולם תלויים עשרה קילומטרים מעל קרקע יציבה. שניים מהם זינקו עליה אבל הגברת סירבה לוותר. להבדיל מהם, היא הייתה תלויה מעל קרקע המציאות והתעקשה שלא לרדת. הוא פקח את עיניו לשמע צליל האזעקה הצורם ורעש ההתגוששות. מגשי אוכל, נעליים ותיקים עפו בחלל האוויר. בגדים נקרעו ושערות נתלשו. עדר של נוסעים מבוהלים נס על נפשו רומס את כל שנקרה בדרכו. לא היה לו מושג שהצמידו לו דיילת בוגרת היחידה ללוחמה בטרור. הוא התכווץ בכיסאו, תוהה בינו לבין עצמו איך הוא מצליח להוציא מהנשים שבחייו את כל הטוב הזה? בסופו של דבר הצליחו ארבעה דיילים ושלפוחית אחת שרוקנה עליהם, להרגיע את הגברת. אלה כפתו אותה בידיה וברגליה במה שנראה כמו מטפחות והושיבו אותה אחר כבוד על אחד מכיסאות אנשי הצוות, כמה שיותר רחוק מהנוסעים המבוהלים. לצערם, את הפה שלה הם לא הצליחו לחסום וזה הפיק שלל מרגליות שהיו גורמות אפילו למלח זקן באניית שודדי ים, להסמיק. מספר דקות לאחר מכן הודיע הקברניט כי לנוכח האירועים הבלתי צפויים עליהם לעצור עצירת ביניים קצרה. המטוס החל להנמיך, בדרכו לארגן לדיילת הנכבדה קורס מזורז בנימוסים והליכות, בניצוחו של שופט מקומי – אחד על אחד, ללא תוספת תשלום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *