אימא הייתה אחוזת תזזית. היה עליה לארגן תוך זמן קצר טיול משפחתי לחו”ל. אמנם זו אינה משימה מסובכת יתר על המידה, אבל אסור שבעלה מוכה הדיכאון ידע מה עומד מאחורי המסע ובעצתה המקצועית של מי נולד הצורך. הכל חייב להתבצע בחשאי, שמא אבא ישבש בדרך זו או אחרת את התכניות ודרכים שכאלה תמיד היו באמתחתו ובשפע. בזמן האחרון היה נדמה לה שבעלה האהוב עומד להיפרד באופן סופי ומוחלט משפיותו. אמנם, שפיות מעולם לא הייתה לו בשפע, אך גם המעט שהעניק לו האל, עמד להיעלם. לא פעם תפסה אימא את אבא כשהוא עומד מול הראי ומשוחח עם עצמו שיחה ערה. למרבה המזל, העניינים לא הידרדרו שכן בן שיחו של אבא, החזיק בדיוק באותן הדעות. לחרדתה הרבה, באחת הפעמים מצאה אימא את אבא כשהוא משוחח עם המטאטא שבמטבח. כשהמטאטא בחר במופגן לגלות אדישות, השיחה עלתה לטונים גבוהים, כשאבא אוחז בכל כוחו במקל המטאטא, מנסה לשווא לחנוק אותו. לא היה צריך הרבה בשביל להבין שהמטאטא משול לבנם האהוב. המציאות הלכה ופינתה את מקומה לעולמו המעורער של אבא. לנוכח כל אלה, היא השקיעה בתהליך ההונאה של בעלה מחשבה רבה והחליטה שהדרך היחידה להביא לכך שזה יואיל בטובו לעלות למטוס, אסור שתהא כזו שנותנת בידיו את האופציה להחליט החלטה כלשהי. היא סמכה על בנה שלא יספר לאביו דבר אודות שאירע אצל הקוראת בקפה. בזמן האחרון הקומוניקציה בין האב לבן, הסתכמה בהמהומים לא ברורים שבקעו מגרונו של הראשון, כל אימת שהשני נגלה לעיניו. לבסוף גמלה בליבה ההחלטה לגרום לאבא להאמין שהוא זכה בהגרלה ממשלתית כזו או אחרת, שהפרס הראשון בה הוא טיסה זוגית לאחד האיים האקזוטיים בתאילנד, פלוס שהות בת שבועיים במלון פאר, הכל על חשבונו של משלם המסים. ככל שהדבר נוגע לבבת עינה, בנה היקר, ברור לה שהיא תאלץ למצוא פתרון אחר. מצד אחד, היא חששה שמא אבא יסרב לנסוע אם יתברר לו שבנם מצטרף לחגיגה ולכן עליו להגיע בטיסה נפרדת לתאילנד ומצד שני, מטעמים מובנים, ולא רק לה, אי אפשר לשלוח את הגוזל לבדו לחו”ל. לא בטוח שהוא יגיע לחו”ל הנכון וגם אם כן, פוטנציאל הנזק שהוא מחזיק באמתחתו, הנו לא פחות ממבהיל. היא פנתה למספר סוכני נסיעות בניסיון למצוא סידור כלשהו לבן. כשנתחוור לסוכנים שהינוקא בגיר ואינו סובל חלילה ממחלה או ממגבלה רפואית או נפשית, למעט אלרגיה חריפה לקפה, הם דחו אותה בנימוס. בצר לה פנתה אימא ישירות לחברות התעופה. לשמחתה הרבה, אחת החברות השיקה לאחרונה שירות ליווי חדש לכל דורש. בתמורה לסכום לא מבוטל, התחייבה החברה להצמיד דיילת מלווה לנוסע המבקש ליווי, אף אם מדובר באדם בגיר ובריא. מסתבר שכשיש כסף, אין דאגות או שאלה הופכות לנוחות הרבה יותר. אימא הזדרזה לשריין את כרטיס הטיסה ואת שירות הליווי לבן. במקביל היא ערכה את כל הסידורים הדרושים לנסיעתו של הזוכה המאושר ואשתו לחו”ל. הטיסה שלה בלוויית הזוכה הטרי, אמורה לצאת מספר שעות קודם לטיסתו של הבן. היא קיוותה שמנהל הבנק שלה יהיה מספיק נחמד בשביל להעמיד לה הלוואה לכיסוי כל ההוצאות. כך או כך, היא לא הייתה מוכנה לוותר ואם צריך, היא תמכור תכשיט או שניים. את הכרטיסים שלה ושל אבא היא הכניסה למעטפה מהודרת בצירוף מכתב רשמי, המבשר לבעלה על זכייתו המרגשת בהגרלה השנתית שערכה הרשות הממשלתית לאזרחים ותיקים. על מנת לשוות לזכייה נופך של אמת, היא דאגה להזמין מבעוד מועד מודעה בעיתון המקומי המברכת את הזוכה בר המזל. היא קיוותה  שבעלה העקשן לא ישים לב שאין ומעולם לא הייתה רשות לאזרחים ותיקים ושאף אחד לא ממש חתום על המודעה. את המעטפה ובה הודעת הזכייה ועותק מדף העיתון ובו המודעה, היא מסרה לשירות שליחים שהתחייב בפניה להמציאה לנמען עד לשעות אחר הצהריים. לא נותר לה אלא להתפלל שבעלה יבלע את הפיתיון ושבנה האהוב לא ישבש, לשם שינוי, את התכנית המתוחכמת שרקמה.

לפנות ערב שבה אימא הביתה, מלאת ציפיות. אף אחד מהשניים שהתגוררו עמה בבית, לא קיבל את פניה. היא נכנסה לסלון רק בשביל לגלות שהבן אותו הבן והטלוויזיה אותה טלוויזיה. היא תרה בעיניה אחר בעלה, אולם לא מצאה אותו. הניסיון לחלץ מידע מהבן, לא צלח. הלה לא ידע לספר לה היכן אבא או אם קרה משהו יוצא דופן במהלך השעות האחרונות, שאינו בגדר חדשות בינלאומיות. לליבה התגנב חשש כבד שמא אבא גילה את המזימה ותכניתה ירדה לטמיון. החיפוש אחר בעלה בחדרי הבית העלה שזה איננו. חיזוק לכך התקבל מאת כפכפיו האהובים שניצבו מיותמים בפינת החדר, במקום השמור לנעליו. הנעליים לשם שינוי, לא היו בנמצא. החשש התחלף בדאגה כנה. הייתכן שהזכייה בחבילת התיור היוקרתית העבירה את בעלה על דעתו באופן בלתי הפיך? כל הניתוחים השונים שהיא הריצה במוחה, הסתיימו בתשובה חיובית. בירור קצר עם שירות השליחויות העלה שהמעטפה נמסרה לנמען לפני כשעה לערך. רגע לפני שאימא שיתפה את רשויות החוק בהתלבטויותיה, נשמע דפיקה רמה בדלת. היא הזדרזה לפתוח את הדלת רק בשביל לגלות שדווקא הרשויות הן שמבקשות לשתף אותה בהתלבטויותיהן. בעלה ניצב בפתח הבית כשלצדו שני שוטרים חמורי סבר. הוא נראה קורן כאילו זה עתה הוא בלע כמות נכבדה של פסולת רדיואקטיבית. על בגדיו וראשו היו פזורים איים של קצף לבן מבעבע כלשהו. היא התבוננה בו בחרדה בעוד שהוא התבונן בה בחזרה במבט מלא משמעות. השוטרים הכעוסים ביקשו ממנה בתקיפות להשגיח על בעלה ולא לאפשר לו לצאת מהבית במהלך השעות הקרובות. בתום בירור קצר עם השניים, הסתבר לה שהבעל הזורח יצא את הבית כשהוא לבוש במיטב מחלצותיו ומיד שם פעמיו לפארק הסמוך. את זמנו בפארק ניצל הבעל הקורן בכדי לטפס על גג הגבוהה שבמגלשות הילדים. כשהשלים את הטיפוס המתיש על האוורסט, נעמד מטפס ההרים האמיץ על גג המגלשה ונשא בקולי קולות דברי שבח והלל לאל הטוב והמיטיב, שגומל חסדים למאמיניו, אף כאשר הכל נראה אבוד. הוא לא שכח להלל אף את הרשות לאזרחים ותיקים, שלוחתו של האל עלי אדמות. הילדים המבולבלים, שהשימוש במגלשה נשלל מהם על ידי האיש המפחיד, פרצו כולם בבכי תמרורים. הוריהם המבוהלים מיהרו להתקשר למשטרה ושניים מנציגיה התייצבו תוך דקות ספורות במקום, נחושים להוריד את המשוגע מהגג. מהר מאד הסתבר להם שמדובר במשימה בלתי אפשרית. מצד אחד, הטיפוס לגג המגלשה התברר כעתיר סיכון ומהצד השני, הפסיכי סירב בכל תוקף לנטוש את עמדתו. אפילו אם היה עולה בכוחם לחלץ ממנו הסכמה, קרוב לוודאי שהטמבל היה מתרסק ארצה. בלית ברירה הזעיקו השוטרים את חבריהם הכבאים. אלה הגיעו למקום מצוידים בכבאית ועליה סולם גבוה. מה שנראה קודם בלתי אפשרי, נראה עתה ישים. הכבאים קירבו את הסולם לגג המגלשה רק בשביל לגלות שאין למשוגע כל כוונה לשתף עמם פעולה. האיש התעקש להשלים את דברי השבח וההלל והתעקשותם להורידו מהגג נענתה בהשתוללות רבתי שבסיומה בחר הלה לחבק בחוזקה את התורן שניצב על גג המגלשה. לאחר היוועצות קצרה בין הכבאים לשוטרים, הוחלט לעלות מדרגה. הכבאים משכו צינור כיבוי ארוך מהכבאית, מכוונים את הפיה למתבצר הסרבן. הם פנו אליו פעם אחת אחרונה בהצעה ידידותית לרדת מהגג בטוב ומשזה סירב, שחררו הכבאים את הנצרה. בתוך שניות התמלא המורד הקשיש בקצף כיבוי. רק לאחר שהאיש הפך לכדור ענקי של קצף מבעבע, עלה בידי הכבאים להגיע אליו ולגרור אותו בעל כורחו מטה. כשהגיעו לקרקע הבטוחה הסתבר לחרדת כולם שהמשוגע טרם הגיע לקרקע המציאות. כדור הקצף רץ בשמחה לכיוונם של השוטרים וניסה לחבקם. השוטרים הנבוכים לא קיבלו את המחווה בברכה והמשוגע על כל קצפו, הובל אחר כבוד לתחנת המשטרה הקרובה כשהוא אזוק בידיו וברגליו, מתוך כוונה מלאה לשכנו בתא נעול עד לפגישה הבלתי נמנעת בינו לבין שופט תורן. למזלו של אבא, צמד השוטרים שליווה את בנו בשיעורי הנהיגה, נתקל בו בכניסה לתחנה. הצמד, שרחמיו נכמרו על האומלל עטור הקצף, הביא לידיעתו של הקצין התורן את סיפור חייו של העצור, מנקודת מבטם, כמי שהיו עדים למעלליו של הבן. הסיפור הקשה כמעט וגרם לקצין הקשוח להזיל דמעה ובו במקום הוחלט לשחרר את הקוקו לביתו, לא לפני שהוא התריע בפניו שנאסר עליו לעשות שימוש כלשהו במגלשה וזאת עד להודעה חדשה. המטורלל חייך חיוך של ניצחון ופרש ידיו בניסיון לחבק אף את הקצין הסימפתי. צמד השוטרים מיהר למלט את התופעה עטורת הקצף מהתחנה, לפני שהקצין יתחרט חלילה.

אימא הודתה מקרב לב לשוטרים, מבטיחה להם שלא תיתן לאבא לצאת לסיבוב הופעות חדש. כשאלה סופסוף הלכו, אבא סימן לה לבוא אחריו למטבח, שם מסר לה כשהוא כולו נרגש את המעטפה על תכולתה. הוא לא שוכח חלילה להלל ולשבח אף בפניה את האל ואת הרשות הממשלתית לאזרחים ותיקים. כיצד בדיוק עלה בדעתה שבעלה יחשוף את התכנית? אחרי הכל, בכל זאת מדובר באבי בנה והעץ כידוע לכל, נטוע חזק באדמה, לא רחוק מהתפוח.  לא צריך יותר מאשר מגלשה, זוג שוטרים וקצת קצף כיבוי בכדי להוכיח את הנקודה. היא נזפה בעצמה על עצם המחשבה הסוררת, אך לא נתנה לניתוח המושכל לקלקל את הרגע. אבן נגולה מעל ליבה. בעלה בלע את הפיתיון ולא השאיר ממנו פירור, אף כי עשה כן בשיתוף פעולה מלא עם ההפרעה הנפשית שלו. מושלם! כל שנותר לה עתה הוא להסדיר את נסיעתו של בנה ומדובר במשימה לא פשוטה כלל ועיקר, בהתחשב בעובדה שהיא לא תהיה כאן בכדי לוודא שהבן משתף פעולה. בכל מקרה, אסור לה לשכוח שבעלה היקר לא יודע דבר אודות הגלגל השלישי שמצטרף אליהם לחופשה החלומית. בהחלט יתכן שהידיעה שהוא נוסע בלוויית אשתו בלבד, העצימה את שמחתו של הבעל. במקרה שלה, דווקא הגלגל השלישי שאת דבר קיומו היא שמרה בחשאי, הוא שהעצים את שמחתה שלה, אם כי לא עלה בדעתה לתור אחר מגלשה משלה. הטיסות של שלושתם אמורות להמריא בעוד יומיים בלבד, כך שהזמן קצר והמלאכה מרובה. היא שלחה אחר כבוד את אבא רווי האדרנלין והקצף להתקלח ולארוז מזוודות, הן במטרה למנוע ממנו לצאת שוב לטיול בפארק והן על מנת לנצל את הזמן בכדי לשוחח עם בנם האהוב.

ממקום מרבצו על הספה הוא לא הבחין בדבר. לא בשוטרים הקשוחים, לא בהתרגשות שאחזה באבא, לא בתוצאותיה ואף לא בכל תכונה חריגה אחרת. הטלוויזיה הייתה ונותרה מרכז עולמו ובמרכז כיכבו כרגיל, מגישות החדשות החינניות. אימא כיבתה את הטלוויזיה והתיישבה לצדו. הוא התבונן בה מופתע. מה גרם לאמו לנתק אותו ממכשיר הטמטום? הסקרנות הייתה תכונה זרה לו אך בכל זאת היא מצאה לנכון לבקר אותו הפעם. הוא קיווה שזו אינה תחילתו של תהליך אבחון נוסף. היה נדמה לו שעניין זה מוצה עד תום בביקור אצל הקוראת בקפה ובסמוך לאחר התחרפנותה של זו. אימא חייכה אליו כמי ששומרת סוד. לאחר שתיקה קצרה היא בישרה לו שבעוד יומיים, הוא טס בשעה טובה לחו”ל. היא השביעה אותו שלא לספר על כך דבר לאבא. הוא מעולם קודם לכן לא טס לחו”ל ונבצר מבינתו מדוע אבא אינו בסוד העניין. השתלשלות האירועים הלכה והפכה מוזרה מרגע לרגע. אימא הזכירה לו שעליו לצאת את גבולות הארץ במצוותה של לא אחרת מאשר היידעונית ובהתאם לאבחנתה המקצועית של האחרונה. היא הבטיחה לו ששלושתם ייפגשו תוך זמן קצר במלון בחו”ל. כהרגלו, הוא בחר שלא לשאול שאלות מיותרות או להתווכח, מה גם שלא בא לו לסכן את בריאותו בביקור נוסף אצל היידעונית ההיסטרית. אימא הסבירה לו בסבלנות שהוא נוסע בלוויית מלווה מטעם חברת התעופה, כך שאין מקום לדאגה. נדמה היה לו שהיא מנסה להרגיע את עצמה. באשר להצהרתה אודות סוגיית הדאגה, נראה היה שדבריה של אימא מכוונים משום מה דווקא לאוזניה של חברת התעופה. הסקרנות שאחזה בו, הרפתה מאחיזתה ופינתה את מקומה לאדישות הרגילה. הוא הנהן בראשו וחייך חיוך קטן. זה הספיק לאימא, והטלוויזיה ניעורה שוב לחיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *