ימים ספורים לאחר מכן, יצא החליפה בקמפיין הפרסום שלו. מודעות ענק נתלו על שלטי החוצות ברחבי העיר, ואולי אפילו ברחבי המדינה כולה. לאחר ההפסדים הכבדים שספג, החליפה היה מוכרח למקסם את רווחיו, גם אם הדבר כרוך ברכישת שטחי פרסום ענקיים. הוא כיכב בכל המודעות, לבוש בלבוש המסורתי של לוחמי שוורים, מנופף בגאון בסדין אדום. עיניו שבתצלום הקרינו מבט נועז, נטול כל מורא. עם זאת, לא מעט מאלה שהתעמקו בתמונה, סברו שהמבט משדר דווקא מסר חרמני משהו. זה לא כל כך הסתדר עם העובדה שמבטו זה היה נעוץ בדמותו של השור המפורסם. חבר צלם ידע את האמת אבל נצר אותה בלבו. שימח אותו שהחליפה לא קיפחה את השור. איכשהו עלה בידי חבר צלם לגזור את דמותו של השור הזועם מסרט הווידאו ולהציבה באופן משכנע במודעה. נהג המשאית לא נותר חייב כמובן. זכויות יוצרים הן זכויות שיש לכבד ולכבד משמעו, להפקיד סכום כסף ראוי בחשבונו של הנהג רודף הצדק. עורכי דינו של הנהג העיקש, כבר פנו בדרישה מתאימה לחליפה.

אבא שקע בדיכאון עמוק. המחשבה שיחיד הסגולה שלו, פספס הזדמנות להרוויח בקלות יתרה כמה וכמה ג’ובות, דיכאה אותו. אימא רוותה נחת. סופסוף מישהו זיהה את הפוטנציאל הגלום בו. בעיקר את פוטנציאל היופי שהוא ירש ממי אם לא ממנה. מאבא הוא לכל היותר יכול לרשת את החיבה לכפכפים, הא ותו לא. אבא בהחלט עשה מאמצים ניכרים לחבר בינו לבין הכפכפים, לאו דווקא מנקודת מבט הקשורה לחיבה כזו או אחרת. במידת האפשר, חיבור תוך כדי תנופה. התגובות ברחוב לפרסומת היו מעורבות. רובם של האנשים שבחו אותו על אומץ לבו והחמיאו לו על התמונה המרשימה. חלק אחר הדוגל בטבעונות, צדד בשור המסכן והטיח בו האשמות קשות. נשים רבות גילו את דבר קיומו, אך מטבע הדברים הוא גילה זהירות יתרה. שלושה אחרים גילו במודעה עניין אישי, אדון זמבורה, דוד טסטר וכמובן השור. אדון זמבורה ודוד טסטר, זעמו לנוכח האדרתו של הטמבל. השניים סברו שהנ”ל חייב לפצותם בגין הנזקים הלא מבוטלים שנגרמו להם בעטיו. דוד טסטר שוחרר זה לא מכבר מבית החולים. ההליכה הייתה עדיין קשה על הדוד המיוסר. ישבנו של הדוד המוכה כאב והוא צלע. אדון זמבורה מצדו, נאלץ להוציא סכומי כסף ניכרים. הסתבר לו שהביטוח שלו לא מכסה את כל הנזקים. חברת הביטוח מצאה בפוליסת הביטוח שרכש אדון זמבורה, סעיף המחריג כיסוי ביטוחי בשל נזק הקשור בדרך זו או אחרת לחקלאות. הניסיון של אדון זמבורה לטעון שהנזק קשור דווקא לענף הבשר, לא שכנע את עורכי דינה של חברת הביטוח. בסופו של דבר הצדדים התפשרו ואדון זמבורה מצא את עצמו עם פיצוי חלקי בלבד, שאילץ אותו להוציא כספים נוספים מכיסו לשם רכישת רכב חדש.  הרכב הישן של אדון זמבורה, הוכרז כטוטאל לוסט ונשלח אחר כבוד לגריטה. אדון זמבורה ודוד טסטר הגיעו למסקנה המקוממת, שהנבחן המצטיין עושה קופה נאה על גבם. הם לא התכוונו לוותר על חלקם בשלל. על האיש לפצותם ויהי מה.

ככל שהדבר נגע לשור, הרי שהלה עסק בענייניו קרי, טרח לחסל בעקביות כל פיסת דשא בפארקים שברחבי העיר. העיסוק עשה לו ולשוטרים שעקבו אחריו ואחרי חבריו, רק טוב. היקף בטנו הוכפל וכך גם היקף מותניהם של שוטרי הסיור, שפתחו במחקר מקיף וחדשני אודות הסופגנייה על סוגיה, ציפוייה וטעמיה. השור היה מבסוט מהדשא העסיסי. השוטרים היו מרוצים עד הגג מהתפתחות המחקר המדעי ומהאפשרות לנסות כל יום כיוונים חדשים. הדברים התנהלו על מי מנוחות עד שבבוקר אחד בהיר, כשהשור פקח את עיניו, אלה נתקלו בשלט החוצות שבפארק. השור לא האמין למראה עיניו. דמותו התנוססה על גבי השלט, אם כי בפורמט רזה ומחמיא במעט. בצדו השני של השלט, הבחין השור בנקל בשנוא נפשו, כוכב סיוטי הלילה שלו, כשהוא מנופף בסדין אדום. השור יצא מכליו. המחשבה שמישהו יבזה אותו כך לעיני חבריו השוורים, הטריפה אותו. הוא פתח ללא היסוס בריצת אמוק לכיוונו של השלט, נוגח בחוזקה בעמוד שבבסיסו. השלט לא זז כהוא זה. עם זאת מוחו של השור בהחלט זז מעוצמת המכה. השור ראה כוכבים ומזלות ובין כוכב לגלקסיה, הוא נחרד לגלות שהשלט נותר עומד על כנו. חבריו השוורים הביטו במחזה בעיניים פעורות לרווחה. רק זה היה חסר לשור המסכן. השור הסחרחר אזר כוחות וקם על רגליו. מרחוק הוא יכול היה להבחין בשלט חוצות זהה לזה שננגח. זעמו של השור החבוט גאה והגיע לשיאים חדשים. בלבו של השור גמלה ההחלטה לעשות סוף למחזה המביש. השור החליט לאתר את האשם העיקרי במצב דהיינו, את המניאק עם הסדין האדום ולערוך לו הכרה אישית לוחצת עם קרניו. השור יצא לדרך, נחוש לבצע את משימת חייו על הצד הטוב ביותר.

אדון זמבורה ודוד טסטר נדברו להיפגש. הם ישבו בצוותא בבית קפה קטן ושוחחו בלהט אודות איש ההרס. הקפה היה חזק מאד ומצוין. אדם חביב שישב בשולחן סמוך, גילה עניין בשיחה. האיש התערב בנימוס בשיחתם ולאחר בירור קצר עלה שהלה מכיר גם הוא את הדביל באופן אישי. לא סתם, הטמבל כמעט וחיסל במו ידיו ומבושיו את מטה לחמו של האיש. השלושה ערכו בינם היכרות ומר מעלית הוזמן להצטרף לשולחן. גם מר מעלית, כמו שני חבריו החדשים, הבחין במודעות הפרסומת שנתלו ברחבי העיר. האפשרות לדרוש מחמור הגרם פיצוי עבור נזקיו, לאור הרווחה הכלכלית לה זכה החמור, עלתה אף במוחו של מר מעלית. לאחר סיעור מוחות קצר, החליטו השלושה לבקר את מושא געגועיהם בצוותא ולהעלות בפניו ובאופן בלתי אמצעי את דרישותיהם. הם לא פסלו שימוש בכוח פיזי מתון, ככלי לניהול משא ומתן יעיל עם הנ”ל. אדון זמבורה הציע שהשלושה ייסעו יחדיו לשוחח עם הכספומט החדש שלהם ואפילו התנדב להסיעם במכוניתו החדשה, בה התגאה. עד כדי כך התגאה, עד שציפה את ידיות הדלתות שלה בזהב טהור וחרט עליהן את הלוגו שלו. שמחים וטובי לב ובעיקר, רוויים במנת יתר של קפאין, נכנסו השלושה למכוניתו של אדון זמבורה בדרכם לפגוש את המזל. העתיד נראה מבטיח, בעיקר מזומנים.

כשהגיעו השלושה לחצר הבית, אבא והוא היו עסוקים כהרגלם מדי בוקר בתקופה האחרונה, בהסרת דגלים אדומים, כששניהם ניצבים על הסולם. אבא עדיין לא דיבר אתו ומוטב שכך. לא היו בידו תשובות או הסברים. אשם או לא, הוא בוודאי היה אשם במשהו וגם אם לא, אין פסול בתשלום מפרעה על חשבון נזק עתידי. המכונית נעצרה בחריקת בלמים בחצר הבית. שלושת המוסקטרים יצאו ממנה מלאי כוונות רעות. למראה החבורה העליזה, חדלו אבא והוא ממלאכת הסרת הדגלים. בעוד שהוא נמלא התרגשות מהביקור המלכותי, לאבא היה ברור כשמש ביום בהיר, שאין מדובר בביקור נימוסין. הראשון שפצה את פיו היה דווקא דוד טסטר. הדוד הכעוס פצח בשורה של נאצות ואיומים. הרגיזה את הדוד העובדה שאבא והוא מנכסים לעצמם נכסי צאן ברזל של משנתו כלומר, את הדגלים האדומים. הדוד לא נתן לעובדה שאבא והוא עסקו דווקא בהסרתם של הדגלים, לבלבל אותו. הזעם הוא זעם ויש להביאו לידי ביטוי. דוד טסטר ביקש להבהיר את הנקודה. לאחר שהדוד תדלק את זעמו די והותר, הדוד ניגש אליו צולע וחטף מידו דגל גדול ואדום שהוסר אך דקה טרם בואם של האורחים. הדוד הזועם חגג את ניצחונו בצרור קללות נוסף, כשבין קללה לנאצה, הדוד לא שכח להעלות את דרישותיו הכספיות, אשר בינן לבין משנתו הקומוניסטית של הדוד לא היה כל קשר, אם בכלל. אדון זמבורה ומר מעלית החליטו שלא להשאיר את הבמה לדוד בלבד. השניים הצטרפו אליו והשמחה הייתה גדולה. על אף שלא הוא ולא אביו ההמום, השיבו לשלושה, הרוחות הלכו והתלהטו, בעיקר אלה של השלישייה העליזה. כדי להדגיש את רצינותם החלו השלושה לנופף כלפיהם באגרופים. דוד טסטר הנלהב, נופף באגרופו שאחז בדגל. המחזה היה מרהיב ובהחלט היה ראוי לתהלוכה מיוחדת משלו בחג הפועלים הבא. בדיוק באותו הרגע, צעד השור לתוך הרחבה. אפו של השור המתוסכל לא יכול היה לטעות בריחו המוכר של הטמבל שהרס את חייו ורמס את כבודו עד עפר. לעיניו של השור נגלה מחזה מדהים. השור זיהה מיד את ישבנו של דוד טסטר. גם את הצבע האדום. אושר מהול בבלבול מילא את ליבו השורי. אלוהי השוורים הטוב והמיטיב העניק לו הזדמנות נוספת לחסל חשבון עם כל חבורת המטומטמים בתוספת בונוס אחד או שניים. השור פתח בדהרה מטורפת. אף אחד מחבורת המתלהמים לא היה ער לסכנה. אף אחד פרט לאבא ולו. הם קפצו מבוהלים מהסולם. בריחתם שלהבה את שלושת גובי החוב האמיצים. בדיוק לשנייה וחצי. בין ישבנו הכאוב של דוד טסטר לבין קרניו של השור התרחש איחוד משפחות מרגש. על הדרך אספו הקרניים אף את מר מעלית ואדון זמבורה והוציאו את השלושה לקורס טייס מזורז. החוויה הייתה חדשה למר מעלית ולאדון זמבורה. לדוד טסטר, היא הזכירה נשכחות. לקינוח, פגע השור בעצמה רבה בדלת הרכב ופירק אותו לחלוטין. השור רווי האדרנלין, שזה עתה השלים את כל מה שצריך בשביל לסבול מזעזוע מוח של ממש, חש חולשה. ראשו היה סחרחר וכבד עליו באופן בלתי רגיל. מראהו של השור גרם לו לפרץ של צחוק. השור ההמום שחזה בו חושף כלפיו את שיניו פעם נוספת, החליט שאת היריב הזה הוא לא יוכל להכניע ונס על נפשו, מבלי שידע שדלת הרכב של מר זמבורה, הפכה לחלק בלתי נפרד מקרניו.

יללת סירנה פלחה את האוויר. ניידת משטרה עצרה בחצר. שני השוטרים שירדו ממנה, נראו לו מוכרים פלוס כלומר, פלוס כמה וכמה קילוגרמים עודפים. הם זיהו אותו מיד והפעילו את הנוהל הרגיל. בזו הפעם הם הפעילו אותו שלוש פעמים. שלושה אמבולנסים פינו בזה אחר זה את מה שנותר ממר מעלית, אדון זמבורה ודוד טסטר לבית החולים. בסתר ליבו הוא קיווה שהרופאים ידעו לזהות למי מהשלושה שייכת כל פיסת ישבן. זה יכול להיות מאד לא נעים אם מר מעלית ימצא את עצמו מסתובב עם הישבן של אדון זמבורה או של דוד טסטר ולהפך. אפילו הוא הבין שישנן לא מעט קומבינציות לשחזור הישבנים של השלושה. הוא הודה לאל שלא הניח את הבעיה לפתחו. במקביל ולנוכח ריבוי המקרים, קיבלה הנהלת בית החולים החלטה אסטרטגית, לפתוח בבית החולים מחלקת פרוקטולוגיה. בכירי הכירורגים בבית החולים נשלחו לבצע הכשרה מקצועית. במסגרת ההכשרה ולאור מורכבות המקרים והצורך הבלתי מתפשר בהרכבת מספר ישבנים במקביל, נדרשו הרופאים לעבור ריענון בתורת הקומבינטוריקה. הצפי היה שהמחלקה תהפוך לרווחית תוך זמן קצר. ההנהלה סמכה בעניין זה בעיקר על דוד טסטר, שלא רק שלא חס על ישבנו, אלא שדאג לשמור על קשר יציב עם השור ובד בבד, צבר סביבו עדת מעריצים, שתרמו בשמחה אף הם את ישבנם, בתמיכה בלתי מסויגת במאבקו הצודק. העתיד נראה ורוד, לפחות כמו אחוריו של הדוד בימים טובים יותר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *