באחד הבקרים, בשעה שהוא ואבא היו עסוקים עד מעל ראשם בהסרתו של דגל אדום שמוסמר על ידי מאן דהוא לקיר ביתם, עצרה בחצר מכונית מפוארת. אדם לבוש בחליפה לבנה ולצדו גברת יפיפייה יצאו מהמכונית. אבא, שניצב בראש הסולם, חדל ממלאכת הסרת הדגל והביט מסוקרן בשניים. האדון המהודר שכולו חליפה, ניגש אליהם והציג את עצמו כבעליה של סוכנות פרסום גדולה. החליפה פנה אליו וברך אותו על שלל הישגיו המרשימים ובעיקר על אלה הנוגעים לשוורים. במחשבה שנייה, לא היו הישגים אחרים לברך עליהם. אבא נטל את המושכות, ירד לאטו מהסולם ושאל את החליפה למטרת ביקורה. החליפה חייך חיוך רחב והשיב, “אני כאן בשביל לדבר אתו עסקים”, כשהוא מצביע עליו. החליפה סיפר שהוא מייצג חברה מסחרית גדולה שעומדת לצאת במסע פרסום ארצי. באופן תמוה, החליפה סבר שדווקא הוא מתאים לככב בפרסומות הללו. אבא נראה רחוק מלהיות מאושר. החליפה לא התרגש. מחמת הנימוס בלבד, הזמין החליפה את עצמו לכוס קפה בבית. אבא הכניס את החליפה והדוגמנית הביתה, בחוסר חשק מוחלט. ארבעתם ישבו בסלון. אבא והחליפה שוחחו על עניינים שברומו של עולם. אף אחד מאותם העניינים לא עניין אותו כמו הדוגמנית. המשא ומתן בין החליפה לאבא לא התקדם לשום מקום. הוא התבונן בדוגמנית שהתבוננה בו בחזרה בהערצה גלויה. אבא והחליפה המשיכו בשלהם. לאחר שעה קלה השתרר שקט בחדר. הוא התבונן באבא שהתבונן בחליפה שהתבונן מטה על קצות נעליו, מהורהר. המספרים רצו בראשו של החליפה. לבסוף הרים החליפה את מבטו ונקב בסכום. אבא השתנק, התנצל ויצא לרגע מהסלון. הוא ניצל את הזמן שחלף עד שאבא חזר, בשביל להמשיך ולהתבונן בדוגמנית. זה לא מצא חן בעיני החליפה שכחכך בגרונו. הרמז הדק לא הובן. החליפה סימן לדוגמנית לחדול מהפלירטוטים, אך היא התעלמה ממנו במופגן. לא בכל יום יוצא לה לשהות במחיצתו של גיבור לאומי. למרבה המזל, אבא שב לסלון רגע קט לפני שחלה תפנית לא נעימה בעלילה. אבא חייך לחליפה ונתן את הסכמתו למה שלא יהיה. החליפה מצדו, הניח על כף המאזניים את הדוגמנית הפלרטטנית מצד אחד ואת הרווח הצפוי לו מהצד השני. הדוגמנית הפסידה ובגדול. חיוך נמרח על פניו של החליפה. ערימה של מסמכים צצה משום מקום בידו של החליפה. החליפה לחץ את ידיהם של אבא ושלו וביקש ממנו לקשקש את חתימתו על המסמכים המסתוריים. אבא אישר והוא חתם, מגניב מבטים בדוגמנית. הוא ניחש שהחתימה על המסמכים תקנה לו זמן איכות נוסף עם הגברת. החליפה הזדרז לקחת מידו את המסמכים החתומים ונפרד מהם לשלום. הדוגמנית השתרכה אחרי החליפה בחוסר רצון. לפני שהמכונית המפוארת יצאה לדרכה, היא חייכה אליו חיוך רב משמעות. משהו בחיוך שלה הזכיר לו את גברת בושם. הוא מיהר לגרש את המחשבה המטרידה מראשו.

כשהמכונית נעלמה, אבא חיבק אותו בחוזקה, כשהוא שר בקולי קולות. הוא התבונן בבהלה באביו. לא היה ברור לו אם מדובר בהתקף זעם מסוג חדש ולא מוכר או בהתפרצות של הפרעה נפשית חמורה. על כל צרה שלא תהא, הוא תר בעיניו אחר כפכפיו של אבא. לשמחתו הרבה, אבא נעל את שני הכפכפים. לשם זהירות, הוא ספר אותם מהר שלוש פעמים נוספות לפחות. בכל פעם התוצאה הייתה זהה. שני כפכפים על שתי כפות רגליים. רווח לו. בדיוק אז נכנסה אימא הביתה. היא נזעקה למראה אביו הלופת אותו בחיבוק דב, חרדה לשלומו של בנה. היא נזפה בעצמה על כך שהשאירה את השניים לבד במשך זמן רב מהרגיל. חשיפת יתר האחד לשני, אף פעם לא הועילה להם. אבא עזב אותו סופסוף ופנה לחבק את אימא. אימא התבלבלה. רק לפני שנייה קלה היה נדמה לה שהיא חוזה בגרסה מודרנית לעקדת יצחק ועוד אצלה בסלון. אבא סיפר לאימא בהתרגשות על ההסבה המקצועית של הלוחם. מהנוקם בשוורים לדוגמן על. אימא החמיצה פנים. היא לא הייתה שותפה לשמחתו של אבא. גם הסכום הגבוה שהבטיח החליפה לשלם לו לא שינה את דעתה. למרות זאת, היה ברור לה שאת הנעשה אין להשיב. המסמכים נחתמו, בעידודו ובאישורו של בעלה האינטליגנט. במקרה הספציפי של בעלה ובנה, העץ נפל לא רחוק מהתפוח. חבל, אבל זה מה יש. מזל גדול לאנושות שניוטון לא פגש בשני אלה. בלית ברירה היא חייכה אליו ואיחלה לו בהצלחה. היא הבטיחה לעצמה לטפל באבא אחר כך.

למחרת בבוקר אבא העיר אותו בהתרגשות, מורה לו להזדרז. הדחיפות הייתה חדשה לו לאחר שבועות של חוסר מעש. הוא מילא אחר מצוותו של אבא, נמנע מנטילת סיכון מיותר. אבא לא הפסיק לחייך אליו ולפזם מנגינות עליזות. התופעה החדשה מלאה את לבו בדאגה. הייתכן שאבא יצא מדעתו באופן סופי ומוחלט? בהתחשב בכך שמר מעלית ואדון זמבורה ניתקו כליל את קשריהם עם אבא, כל אחד מטעמיו השמורים עמו, נראה שהתשובה חיובית. הוא סיים את עיסוקיו ונפרד לשלום מאמו המודאגת. אבא הודיע לו בשמחה שהוא מצטרף אליו ליומו הראשון בעבודה. השניים נכנסו למכונית של אבא. לרגע חלף בראשו הרעיון להציע לאבא לנהוג את הרכב במקומו. אם כבר לשמח את אבא, אז עד הסוף. הרעיון שלו לא התקבל בברכה. המבט המבוהל בעיניו של אבא, הביא אותו לזניחתו. בדרך לחליפה, אבא נאם את הנאום הרגיל. כמה חשובה העבודה וכמה אבא שמח שהוא זכה בה ועוד כהנה וכהנה תובנות. לשניהם היה ברור, שאבא מעביר את הזמן עד שיגיעו למחוז חפצם. הוא תהה בינו לבינו אם לא יותר פשוט להעביר את הזמן בהאזנה לרדיו. אותה המחשבה בדיוק חלפה בראשו של אבא, אבל אבא כמו אבא, לא התכוון לוותר לו. אבא נאם והוא חייך. מתכון מנצח ליחסים מושלמים. לאחר כרבע שעה הם הגיעו למשרדיו של החליפה. החליפה שלבש החליפה הסגירה אותו מיד. ככל הנראה לחליפה, חליפה אחת בלבד או שלל חליפות, לבנות כולן. מצד שני, מאד יכול להיות שהחליפה פשוט עיוור צבעים. החליפה קיבל אותם בכניסה והוביל אותם פנימה. הוא תר בעיניו אחר הדוגמנית ואיתר אותה יושבת בחדר סמוך. היא סימנה לו בעיניה לשלום. החליפה הזדרז להכניס אותם למשרדו, שהיה לא פחות מפואר מהמכונית שלו. למראה משרדו של החליפה, אבא הבין מיד שהנזק שגרם יוצא חלציו למר מעלית, לאדון זמבורה ולדוד טסטר בהתאמה ובמצטבר, הנו כאין וכאפס מול פוטנציאל הנזק שעלול הלה לגרום לחליפה. ההבנה גרמה לאבא להיצמד לפוטנציאל ולהושיבו על כיסא בטווח ידו. החליפה סיפר להם בקצרה על המקום ומסר להם את ציפיותיו. הציפיות לא היו גבוהות. להבדיל משאלת תפעולו של מתג החלון ברכב, דרישות התפקיד היו פשוטות להפליא. עליו למלא אחר הנחיותיו של צלם. כך לפחות הציג זאת החליפה.

החליפה הוביל אותו לחדר איפור צדדי וביקש מאבא להמתין בחוץ. תהליך האיפור לא מצא חן בעיניו אבל היה בהחלט נסבל. בתום התהליך הוא הובל אחר כבוד לחדר הלבשה ומשם, כשהוא לבוש במדיו של לוחם שוורים, לסט הצילומים. הוא שמח לגלות בקרב הקהל המצומצם את הדוגמנית. נראה לו שגם היא די שמחה. הוא רשם לעצמו לברר זאת בהמשך. חבר צלם מסר בידו סדין בצבע אדום. הוא הונחה על ידי חבר צלם לעמוד בכל מיני פוזות, ולנופף בסדין. למרבה המזל היה לו שפע של ניסיון מקצועי בנפנוף פריטי בד אדומים. תודות לדוד טסטר ולפסיכים שקישטו מדי לילה את חצר ביתו, כמובן. למרות זאת, חבר צלם לא היה מרוצה כלל. בכל אחת מהתמונות הוא יצא כשהוא פוזל. חבר צלם התלונן בקול, אולם ללא הועיל. לדידו של חבר צלם, הספק דוגמן – בטוח אינפנטיל שניצב לפניו, לא מספק את הסחורה. לקח לחבר היקר שעה נוספת לפחות, עד שהתחוורה לו הסיבה האמתית לפזילתו של האובייקט. האובייקט היה עסוק בלהתבונן בדוגמנית במקום במצלמה. חבר צלם השתולל והדוגמנית הנבוכה נאלצה לעזוב בריצה קלה את הסט. בהעדרה של הדוגמנית, הוא נתקף בשעמום נוראי. התמונות שלו בהחלט שיקפו את מצבו הנפשי. גם מצבו הנפשי של חבר צלם הלך והידרדר בהתאם. בהיעדר כל מוצא אחר קרא חבר צלם לדוגמנית לשוב על עקבותיה. למרבה הצער, היא כבר לא הייתה בסביבה. חבר צלם התעשת והזמין אחת אחרת תחתיה. הוא נדהם. המקום מלא ביפיפיות. השעמום נפרד ממנו לשלום. חבר צלם הושיב את הדוגמנית והציב את המצלמה ממש מעל לראשה. מבטו של האובייקט קשה התפיסה הפך חד וממוקד. אם רק היה ניתן לגרום לאובייקט שלא להיראות כמו מישהו שמזיל ריר, חשב בלבו חבר צלם. לא נורא, את מה שלא תעשה המצלמה, תעשה תכנת העריכה. הזמן חלף בנעימים. הוא בהה בדוגמנית והיא זעה באי-נוחות. זה לא הפריע לו כלל. הצילומים הסתיימו. חבר צלם נראה תשוש. הוא נשלח אחר כבוד להסיר את התלבושת ואת האיפור.

הוא לא זכר היכן בדיוק נמצא כל חדר ולכן בחר בבחירה ההגיונית מבחינתו. הוא הלך אחרי הדוגמנית החדשה. למרבה השמחה, דוגמנית ב’ נכנסה למה שנראה כחדר הלבשה והסתגרה בשירותים. הוא נכנס אחריה לחדר ההלבשה והזדרז להתפשט, נותר בתחתוניו. הוא תר אחר בגדיו, אך לא מצא אותם. לא פלא, זה חדר הלבשה אחר. לפתע נכנסה לחדר ה-דוגמנית, כלומר דוגמנית א’, חברתו משכבר הימים, שגורשה בבושת פנים קודם לכן על ידי חבר צלם. היא צחקקה קלות למראה הגיבור הלאומי בתחתוניו, נתנה בו מבט מלא משמעות וסגרה את הדלת מאחוריה. לפני שהוא הספיק להגיב, דוגמנית א’ התפשטה גם היא. זה נראה לו לגמרי סביר והגיוני. גם היא בטח מחפשת את בגדי ההחלפה שלה. הוא הציע לסייע לה. להפתעתו, ממש כמו גב’ בושם, גם זו זינקה עליו ללא התראה וללא רחמים, מפילה אותו על הספה הדהויה שבחדר. שניות ספורות לאחר מכן, יצאה דוגמנית ב’ מהשירותים, כשהיא בתחתוניה ובכוונה מלאה ללבוש את בגדי ההחלפה שלה. עיניהן של דוגמנית א’ ודוגמנית ב’ נפגשו. בעוד שדוגמנית ב’ חייכה במבוכה למראה המחזה המלבב, דוגמנית א’ מיהרה להגיע למסקנה המתבקשת. לא היה בליבה כל ספק. דוגמנית ב’ נתנה עינה בגיבור העל שלה! את מה שקרה אחר כך הוא התקשה לתאר במילים. דוגמנית א’ זינקה על ב’ בצעקות קרב, נועצת בה את ציפורניה. דוגמנית ב’ ההמומה לא נשארה חייבת ותפסה בשערה של א’. זרועות ורגליים התערבבו אלה באלה, כשברקע צווחותיהן של השתיים. חבטות עזות נשמעו על הדלת הנעולה, אך השתיים היו עסוקות בשלהן. הוא החליט שאין זה מנומס שלא לפתוח הדלת לאורח ואולי, באותה ההזדמנות, להימלט על נפשו. הוא עקף בזהירות את גוש הדוגמניות שהתפתל על הרצפה וניגש לדלת. באותו הרגע השתחררה דוגמנית א’ מאחיזתה של ב’. “נדמה לך שאתה תצא בזול, חביבי!”, צעקה כלפיו א’. האתנחתא התאימה ל-ב’ שלא מצאה לנכון לנקוט עמדה בסכסוך האזורי החדש שהתהווה לנגד עיניה. דוגמנית א’ זרקה את עצמה עליו בכל הכוח. הדפיקות החבטות בדלת לא פסקו אך לנוכח ההתפתחות המדאיגה, חדלו זמנית מלהטריד את מנוחתו. דוגמנית א’ ניצלה את הבלבול. היא תלשה ממנו את תחתוניו, נטלה תנופה נוספת ושילבה במהלך האקרובטי המרתק, ברך יוצאת דופן בעדינותה. כל כך עדינה הייתה הברך, שהמגע המרסק שלה עם מבושיו, קיפל אותו באחת לשתיים. הכאב היה עצום. עצום אך מוכר להפליא. במחוזות כאב אלה כבר יצא לו לבקר בעבר הקרוב. הדלת נפתחה בבת אחת והוא התגלגל החוצה. ראשו נחבט בנעליו המצוחצחות של החליפה. החליפה רתח. אלמלא אבא שניצב המום לצדו של החליפה, אין ספק שהחליפה היה עושה בו שפטים. מבעד לערפל הכאב שאפף אותו, חלחלו למוחו מספר תובנות. האחת, כי גב’ בושם ודוגמנית א’ הנן בהכרח קרובות משפחה מדרגה ראשונה. מיומנות לחימה כמו של שתיהן לא ניתן ללמד או ללמוד. מדובר ללא ספק במיומנות גנטית נרכשת. התובנה השנייה והלא פחות הגיונית, היא כי השילוב של קפה ונשים אינו השילוב המסוכן היחידי עבורו. ישנם ככל הנראה שילובים קטלניים נוספים. הוא עצמו זכה זה עתה להיחשף לאחד מהם. אוי הכאב, הכאב!

כרגיל, כולם כולל כולם דרשו ממנו הסברים ולא עניין אותם שהוא בקושי נושם מעוצמת הכאב. כלומר, כמעט כולם. דוגמנית א’ לא הייתה זקוקה להסברים כלשהם. מבחינתה, הכל חד וברור ואת העבודה על הבוגד הנאלח יש להשלים. חבר צלם החזיק אותה בכוח, מונע ממנה לשוב ולהידרש לטיפול בחלקים הרגישים בגופו של האובייקט. שתי הדוגמניות איבדו מזוהרן. שריטות עמוקות פארו את גופן החבוט, שלא לדבר על הקרחות המרתקות שצצו בראשה של כל אחת מהן. החליפה יצא מדעתו. קמפיינים שלמים בכיכובן של שתי הנימפומניות, ירדו לטמיון. החליפה הודיע לאבא חגיגית שהוא מפעיל כל סעיף פיצוי אפשרי, בין בחוזה ובין מחוצה לו. בחשבון מהיר ופשוט ולאחר קיזוז הנזקים, מצא החליפה שהוא לא חייב לדביל ולאבא שלו דבר. אבא לא ניסה אפילו להתווכח. מה שנכון נכון. אבא הצטער שלא נותר בידו מעט כסף מפרויקט הדוגמנות המפואר, לצרכיי השקעה מניבה בכפכפים חדשים. רצוי כפכפים הולנדים מעץ מלא. בעצם, עץ לא יספיק, אבל אבא לא הכיר חנות לממכר כפכפי פלדה. חבל. הוא לבש את בגדיו והם מיהרו להסתלק מהמקום, שמא ישנה בנמצא דוגמנית ג’ שטרם אמרה דברה. אבא שתק כל הדרך הביתה. קשה היה לאבא להפנים שאימא צדקה. עוד יותר היה קשה לאבא להבין איך ומתי בדיוק הצליח פאר היצירה שלו, להמיט על עצמו אסון נוסף. כשחזרו הביתה, אימא שאלה לשלומם. אבא המהם המהום סתום. הוא פשוט עמד וחייך. אימא הבינה מיד. היא לא זיהתה אצלו נטייה כלשהי לעולם הדוגמנות ולהפך, לא זכור לה שעולם הדוגמנות נטה בזמן מהזמנים כלפי מחמל ליבה. טוב שהרומן בין השניים הסתיים ללא נפגעים. כלומר, היא בהחלט קיוותה שלא נותרו פצועים בשטח. אף אחד לא אמר לה אחרת והיא חששה לשאול. על כל פנים, היא מצאה לנכון להחביא מראש את הכפכפים של אבא, החלטה שהתבררה כנבונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *