בדיוק בראשון למאי התייצב אדון זמבורה בבית, לבוש חולצה חגיגית. אבא קיבל את אדון זמבורה בלחיצת יד חמה ובחיוך רחב. היום זה היום! אימא שוב נראתה מודאגת. הוא התקשה להבין על מה ולמה כל המהומה אבל אדון זמבורה נראה נחוש לסיים איזושהי פרשה עוד היום. אבא ואדון זמבורה שוחחו קצרות. אדון זמבורה הסביר שהבוחן במבחן המעשי חבר שלו והדבר מילא את לבו של אבא תקווה. לאחר מכן הוא הובל לרכב החבוט של אדון זמבורה והוזמן אחר כבוד לשבת בכיסא הנוסע שלצד הנהג. אדון זמבורה ינהג אותו לנקודת ההתחלה של המבחן. מה שבטוח בטוח. אימא חיבקה אותו ואבא פנה אליו בתחינה “בבקשה תגרום לנו להיות גאים בך. תחשוב כמה נחמד יהיה לנופף בשמחה בידיים כשתעבור את המבחן”. לא כל כך ברור לו למה אבא מדבר אליו כמו אל ילד קטן ובטח שלא היה נהיר לו, למה בדיוק מתכוון המשורר. הוא אף פעם לא עבר מבחן. לכל היותר הוא דילג על מבחנים בהסכמה מלאה של מוריו. על כל צרה שלא תהא, הוא חייך והנהן בראשו. זה בהחלט גרם לאבא לסיפוק גדול.

אדון זמבורה והוא יצאו לדרכם. הפתיעה אותו העובדה שכשאדון זמבורה נוהג בכוחות עצמו, הוא לא צופר. גם הליווי המשטרתי נעלם כלא היה. מוזר. בדרכם לנקודת ההתחלה של המבחן המעשי, פצח אדון זמבורה בהרצאה קצרה אודות מערכות הרכב. הוא שמח לגלות ששום דבר לא השתנה מאז השיעור הראשון. מתג החלון עדיין פעל את פעולתו כפי שזכר. יתר הדברים לא עניינו אותו, אבל זה לא היה חדש, לא לו ובטח שלא לאדון זמבורה. עם זאת אדון זמבורה ממש השתדל והוא העריך את זה. בלבו נוצר הרושם שיותר מכל אדון זמבורה, משתדל על חייו. בשעה טובה הם הגיעו לנקודת ההתחלה המיוחלת. אדון זמבורה התבונן בו ואמר במלא הרצינות, “אני הולך לשוחח עם הבוחן שלך שהוא חבר טוב שלי. בשבילי הוא כמו אח והתפקיד שלך הוא לדאוג לכך שכך יישאר!”. אדון זמבורה יצא מהרכב וניגש לכמו אח שלו, טיפוס שהזכיר לו דוד נחמד, שהמתין להם בסבלנות ישוב על ספסל סמוך. דוד טסטר נראה בחור מבוגר, עם כרס קטנה וחיוך ידידותי. דוד טסטר ואדון זמבורה שוחחו ולאחר דקה או שתיים אדון זמבורה חזר לרכב. אדון זמבורה אמר לו שלפני הכל הוא חייב להחליף מילה עם מישהו שהוא כינה "סוכן ביטוח". הוא שמע את אדון זמבורה משוחח בטלפון הנייד שלו עם הסוכן המסתורי. מסתבר שאדון זמבורה הוא מעצמה של ממש אם הוא מעסיק סוכנים משלו! העובדה הזו הסתדרה לו יופי עם הליווי המשטרתי שהוצמד להם בתקופה האחרונה. השיחה שהתנהלה בין אדון זמבורה לסוכן נשמעה לו מוזרה. אדון זמבורה נשמע לחוץ והתעקש לברר האם איזשהו כיסוי שקשור לרכב, תקף. הוא לא זכר שאדון זמבורה כיסה את הרכב במשהו אבל התשובות שנתן הסוכן לאדון זמבורה ככל הנראה הניחו את דעתו של האחרון. בכל מקרה, הוא לא התאמץ להבין את השיחה. היה ברור לו שהשניים משוחחים בשפת קוד כלשהי. בכל זאת מדובר בסוכן.

כשהסתיימה השיחה הורה לו אדון זמבורה לעבור למושב הנהג וסימן בידו לדוד טסטר לגשת לרכב. ממש לפני שדוד טסטר התיישב במושב הנוסע שלצד הנהג, ניגש אדון זמבורה לדוד החביב וחיבק אותו בחוזקה, כאילו הוא עומד להיפרד מחבר יקר. דמעות עמדו בעיניו של אדון זמבורה כשהוא מלמל “תשמור עליו, שמעת!”. דוד טסטר היה בטוח שאדון זמבורה מבקש אותו לחוס על הנבחן. לעומת זאת, האינסטינקט הבסיסי שלו רמז לו שאדון זמבורה פנה בכלל אליו. מעניין. דוד טסטר ההמום לא הבין מדוע הוא והנבחן שלו זכו לכבוד הזה אולם הזמן דחק, ודוד טסטר החליט לברר זאת עם אדון זמבורה מיד בתום המבחן. דוד טסטר נחלץ בנימוס מחיבוקו של אדון זמבורה ונכנס לרכב, כפי שעשה מאות ואולי אלפי פעמים במהלך הקריירה שלו. רגע לפני המבחן, פנה אליו דוד טסטר וסיפר לו בהתרגשות שהוא עושה טובה גדולה מאד לאדון זמבורה. היום חל חג הפועלים ודוד טסטר מעולם לא הפסיד אף תהלוכה. דוד טסטר הצביע בגאווה על חולצתו האדומה והכריז בגאווה “אין ולא יהיה יותר אדום ממני!”. לא היה לו מושג על מה דוד טסטר מדבר. הוא לא זכר לאיזו מהדתות שייך חג הפועלים ובמה הוא כרוך. הוא אף לא זכר מתי בפעם האחרונה הוא זכה לראות גבר לובש חולצה אדומה. מצחיק. הוא חייך אל הדוד הנחמד והנהן קלות בראשו.  דוד טסטר ראה בכך משום הכרה רשמית במשנתו המרקסיסטית ולבו נמלא גאווה. הדוד חייך גם הוא והמבחן המעשי החל כלומר, המבחן של חייו. חייו של הדוד טסטר כמובן.

מיד כשהרכב החל בתנועה גילה דוד טסטר את הצופר ונפלאותיו. אדון זמבורה כנראה הכין את הדוד מראש. כל הכבוד לאדון זמבורה! דוד טסטר המסכן החל להזיע ולהתנשם בכבדות, ממש כמו אדון זמבורה. התופעות הזהות בהן לקו אדון זמבורה ודוד טסטר, גרמו לו לחשוב שקורה אחת משתיים – או שאדון זמבורה ודוד טסטר באמת אחים ועניין לנו בתופעה גנטית מצערת או שהוא כנראה עושה משהו ממש נכון. תחושת הבטן שלו אמרה לו שהשניים לא באמת אחים ולפיכך, האופציה הגנטית נשללה. בהעדר אופציות נוספות, ההצלחה במבחן נראתה לו ממש מעבר לפינה. הנסיעה התנהלה על מי-מנוחות, טובה יותר מכל שיעור של אדון זמבורה. לא הייתה מדרכה שהוא פספס. בלימות החירום המוכרות, היו תכופות מאי-פעם ודוד טסטר לא ידע את נפשו מרוב בהלה. צופר הרכב פעל כמעט ללא הרף והדבר הקשה עליו לשמוע את ההנחיות של הדוד, במיוחד את ההנחיה השולית “עצור!”, שחזרה על עצמה אינספור פעמים עד אשר הפכה לתחינה. לאחר מאמצים פיזיים כבירים, הצליח הדוד להסיט את ההגה והרכב פנה לרחוב צדדי. אנחת רווחה נפלטה מפיו של דוד טסטר. הדוד המותש עצם את עיניו וניגב בעדינות את הזעה ממצחו במטפחת ששלף מכיסו. במרחק, בהמשך הרחוב, הוא הבחין בזנב משאית. הרכב דהר לכיוונה של המשאית. ניכר היה בדוד טסטר שהוא לא ער למתרחש. המרחק בין הרכב לזנב המשאית הלך והצטמצם במהירות. הוא החליט לחרוג ממנהגו ולהאט. על אף שהוא הרפה  במעט מדוושת הגז, המרחק בין הרכב למשאית הלך והתקצר.  העובדה שהמשאית עמדה ללא נוע לא הביאה אותו להסיק את המסקנה המתבקשת קרי, לבלום. לא למדו אותו אף פעם שנהג צריך להסיק מסקנות. מאז שיעור הנהיגה הראשון היה ברור לו שהסקת מסקנות הייתה בסמכותו הבלעדית של אדון זמבורה. דוד טסטר היה טרוד בהסדרת קצב לבו ובזה הרגע, המשאית לא הייתה בראש מעייניו.

כשסוף סוף פקח הדוד האומלל את עיניו נגלה לו מחזה מבעית. חלקה האחורי של המשאית היה מצוי מטרים בודדים בלבד מהרכב הדוהר. דוד טסטר המבוהל, שהיה בטוח שהגרוע ביותר כבר מאחוריו, לחץ בחוזקה על דוושת הבלם. מאוחר מדי. הרכב פגע בעצמה רבה במשאית העומדת. דפנות ארגז המשא של המשאית התפרקו כולן ועדר שלם של שוורים, שאך לפני רגע היה בדרכו למשחטה, זינק מהמשאית אל הכביש. למרבה המזל, על אף הנזק הרב, לשניים לא נגרמו נזקי גוף כלומר, אם לא לוקחים בחשבון את הנזק הנפשי הקשה שנגרם לדוד טסטר. הדוד רתח מזעם. הוא גילה שכשדוד טסטר רוצה יש לדוד יכולת ווקאלית יוצאת דופן. צעקותיו הרמות של דוד טסטר, גברו אפילו על צופר הרכב, שכתוצאה מהתאונה נתקע וצפר ללא הפסקה. בין צעקה לחברתה עלה בידי דוד טסטר לפתוח את דלתו המעוותת של הרכב.  ממש איש אשכולות! הוא עצמו הצליח ליישם את הידע הרב שצבר בשיעורי הנהיגה של מר זמבורה ותפעל את מתג החלון, בהצלחה יתרה יש לומר. הוא לחץ על המתג והחלון הפתיע ונפתח! הדוד הזועם יצא מהרכב ניגש לצד הנהג, ושלף אותו בכוח מהרכב. דרך החלון, כמובן. הוא היה ממש נפעם. איזה חילוץ הרואי, ממש גבר שבגברים! אלא שהדוד לא התכוון כלל לעסוק במלאכת החילוץ או בגברים. בלבו של הדוד גמלה החלטה לעשות הסבה מקצועית לאלתר, לכירורג פלסטי דהיינו, לעצב לנבחן יוצא הדופן שלו את הפנים, כך שאפילו הוריו לא יזהו אותו.

לפתע גווע צופר הרכב. שקט השתרר ברחוב. דוד טסטר לא נתן לשקט המבורך להפריע לו. הדוד אחז בחוזקה בחולצתו של הנבחן הסורר והניף את אגרופו מעלה. טפיפות מהירות נשמעו ברקע והשקט הופר באחת. האגרוף קפא באוויר והשניים הביטו בחשש לאחור. שור עצום ועצבני למראה פתח בדהירה מטורפת לכיוונם, ממרחק של כשלושים מטרים בלבד. הדוד עזב אותו מתוך כוונה מלאה להימלט על נפשו. הוא נותר עומד על מקומו, מביט בדוד טסטר, שעל אף גילו המתקדם, פתח בריצת אמוק שלא הייתה מביישת רץ אולימפי. השור קיבל החלטה מושכלת, והלך דווקא על הישבן של האצן המצטיין. שניות בודדות אחר כך נוצר מפגש רצונות בין קרניו של השור לבין ישבנו של הדוד. מכנסיו של דוד טסטר נקרעו לגזרים והוא הועף מעלה מעלה. לאחר פרק זמן שנראה כמו נצח, נכנס כוח המשיכה לתמונה וגופו המיוסר של דוד טסטר צנח לצדו של העילוי המסתמן. לא היה די בכך בכדי לספק את השור הזועם שהסתובב והביט בשניים בכוונה מלאה להשלים את המלאכה. בפרץ נדיר של גאונות, הוא הבין שחג הפועלים לא בא בטוב לשור. החג המסתורי שגרם לדוד טסטר להתנהג באופן מוזר וללבוש דווקא חולצה אדומה, הטריף את דעתה של החיה הזועמת. הוסף לכך את העובדה שהשור כנראה קרא בכוכבים שהוא עומד ללכת בדרך כל בקר כלומר, להפוך להמבורגר עסיסי והרי לך חגיגה של ממש. הוא התכופף במהירות ותלש את החולצה, או מה שנשאר ממנה מגופו החבוט של הדוד, על אף מחאותיו הרפות של הלה. הוא נופף בה במרץ והחל לרוץ. השור המבולבל הגדיר מחדש את בנק המטרות שלו. הוא גילה שהבנק החדש כלל אך ורק אותו והריבית הצפויה מסתמנת כרצחנית. הוא נמלט כל עוד נפשו בו, מנופף בידיו בחולצה. כנראה שלזה התכוון אבא כשאמר לו שהמבחן יסתיים בנפנוף ידיים. אבא כמו אבא, בהחלט ידע על מה הוא מדבר. השור ניתק ממקומו, דוהר אחריו. שלא במפתיע הוא עשה את מה שלא מצופה ממנו לעשות. הוא עצר, זרק את החולצה על הרצפה והתבונן בשור הדוהר אליו. השור ההמום שטרם פגש פנים מול פנים בטמטום בדרגה כל כך גבוהה, האט את מרוצתו. מאחר ולא היה לו מושג מה לעזאזל הוא צריך לעשות עכשיו, הוא מילא אחר הנחייתו של אבא. הוא חייך אל השור והנהן במרץ בראשו. עכשיו היה זה תורו של השור להיבהל. העובדה שניצב מולו הדבר הזה שהוא לא הצליח להגדיר, החושף כלפיו שיניים, הביאה את השור למסקנה שעליו לשנות את תכניותיו ומהר. האימה בה נתקף השור המופתע, גרמה לו להסתובב ולדהור אל האופק. דוד טסטר שהתבונן בתהליך כולו מהצד החליט שזה הזמן הנכון לאבד הכרה. בשלב זה כבר לא היה ברור לדוד מי מהשניים מהווה סכנה גדולה יותר עבורו, האוויל המשריש שמחייך אל השור או השור עצמו. המחשבה המטרידה גרמה לטסטר לנתק מגע עם שני המטומטמים האלה ולצעוד בגאון לעבר חוף המבטחים של עולם ההכרה המעורפלת. דוד טסטר רשם לעצמו לדרוש פיצוי הולם עבור מכנסיו, שחלקים גדולים מהם נותרו תלויים על אחת מקרני השור, כמו גם על החולצה האדומה שהייתה יקרה ללבו. הדוד הבטיח לעצמו להעלות את דרישותיו אלה לכשיחליט לשוב להכרה, אם בכלל.

דקות ספורות לאחר שהדוד ניתק כל מגע עם המציאות הכואבת, הגיעה למקום ניידת משטרה. הוא שמח לגלות שהשוטרים הם שני אלה שליוו אותו לא אחת בשיעורי הנהיגה. השוטרים שזיהו את האובייקט, החליטו שלא לשאול אותו יותר מדי שאלות. אין בכך כל צורך, נוכחותו במקום דיברה בעד עצמה. במקום זאת בחרו השוטרים לחפש אחר נהג המשאית שהרי, מישהו צריך לקחת על עצמו את האחריות לבלגן ולשאת באשמה. נהג המשאית הנפקד בהחלט התאים לדרישות התפקיד. להפתעתם של השוטרים הם מצאו את הנאשם ניצב על גג המשאית, אוחז בידו טלפון נייד. לאחר חקירה קצרה התברר שהנהג עצר בצד הדרך על מנת להטיל את מימיו. בדיוק באמצע האקט האקולוגי, אירעה התאונה. הנהג סיפר לשוטרים בהתרגשות שהוא עזב הכל, תרתי משמע, טיפס במהירות על גג המשאית והצליח לצלם חלק נכבד מההתרחשות. בשביל הביטוח כמובן. בסתר ליבו קיווה הנהג שערוצי הטלוויזיה ישמחו לרכוש עבורו משאית חדשה ואולי אפילו להפקיד בחשבונו תוספת כזו או אחרת של מזומנים, בתמורה לתיעוד הייחודי. נוכחותם של השוטרים גרמה לנהג להיות מספיק מנומס, בכדי לשאול אותו אם הוא נותן את הסכמתו האדיבה לפרסום. הוא כמובן חייך והנהן בראשו אם כי עלה בדעתו שישנו גיבור אחד נוסף בסיפור, שצריך לשאול לדעתו. לא, לא את דוד טסטר. המפגש עם השור הביא את הדוד לשנות את מצב הצבירה שלו מגיבור לסמרטוט רצפה לבוש בקרעי תחתונים בלבד. לפיכך, נותר לנו גיבור אחד נוסף בלבד – השור. חבל שהשור הזועם יצא לדרך חדשה מבלי ששאלת הפרסום ברבים הונחה לפתחו. על כל פנים, נדמה שכל הצדדים היו מרוצים, לרבות דוד טסטר המעולף, שהובל אחר כבוד באמבולנס לבית החולים. כלומר, כמעט כל הצדדים. אדון זמבורה שהגיע למקום האירוע דקות ספורות לאחר השוטרים, נראה כאילו חרב עליו עולמו. הוא שמח לגלות שלפחות הסוכן של אדון זמבורה, לא נטש אותו בעת צרה. למעשה, ברגע שאדון זמבורה הגיע למקום התאונה, כשכולו נרעש ונרגש, האדון הנסער התקשר לסוכן ולא הרפה ממנו, יורה פקודות ברצף, כמצופה ממנהיג של מעצמה. בכל המהומה הזו לא היה ברור לו אם הוא עבר את המבחן בהצטיינות יתרה או רק בהצלחה מלאה. דוד טסטר נצר את הסוד בלבו ואדון זמבורה, שלא טרח להביט בו כלל, היה עסוק מדי בעניינים אסטרטגיים כאלה ואחרים. הוא יאלץ להמתין בסבלנות עד שהרופאים יחברו מחדש את הדוד הנחמד, בתקווה שיעלה בידם לחברו בסדר הנכון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *