הימים שלאחר ההשתלמות הקצרה שלו בתחזוקת מעליות שדרכן על פי רוב, מעלה, חלפו בבטלה גמורה. הבטלה ממש מצאה חן בעיניו. הוא לא יכול היה לבקש יותר. הבקרים שלו נדדו במהרה לצהריים המאוחרים. אין כמו יקיצה טבעית! אבא ואימא לא הציקו לו. הם נתנו לו את הזמן שלו להתאושש, למרות שלא היה ברור לאף אחד מהם, ממה בדיוק הוא צריך להתאושש. הטלוויזיה שבסלון הבית הפכה לחברה הטובה ביותר שלו. הוא התקשה להיפרד ממנה ליותר מאשר שעה קלה. אף אחד מאלפי הערוצים לא באמת עניין אותו. הוא פיתח במהרה את היכולת לבהות תוך כדי זיפזופ ולזפזפ תוך כדי בהייה. הסלון הפך לשטח כבוש על ידו. אבא ואימא הדירו את רגליהם מהטריטוריה הרגישה. אחרי הכל, זהו חלק מתהליך השיקום שלו מהשד יודע מה. הזיפזופ הרציף בין הערוצים השונים, גבה מחיר כבד מהטלוויזיה. ככל שחלפו הימים, המעבר מערוץ אחד למשנהו הלך ונעשה קשה. לבסוף הרימה הטלוויזיה הוותיקה ידיים או שהבטריות שבשלט התרוקנו. שני הדברים לא נכללו בספקטרום ההבנה הצר שלו ולכן לא נבחנו על ידו לעומקם. כך או כך, השלט או הטלוויזיה החליטו לעשות סוף להשתוללות שלו והטלוויזיה עצרה עצירת חירום סופית ומוחלטת בערוץ חדשות כלשהו. עשרים וארבע שעות של שידורי חדשות אינן דבר של מה בכך. הפליא אותו כיצד הקריינים אינם מתייאשים. הוא תהה אם פרט לקריינים ולכתבים, הרשת מעסיקה לא מעט אנשים שייצרו את החדשות עצמן, אחרת לא ברור כיצד היא מצליחה למלא את זמן השידור. עלה בדעתו שיכול מאד להיות שמקומו שם, על תקן של יצרן חדשות. הדרמה שהוא חולל ללא קושי בעסק של מר מעלית, בהחלט הצביעה על פוטנציאל חבוי בו. הוא חכך בדעתו האם כדאי לשתף את הוריו בהתלבטות זו, אך נמלך בדעתו כשנזכר בהבעת הפנים המוזרה שעטה אבא מאז העניין עם מר מעלית. בהעדר היכולת לשוטט בין הערוצים השונים, הוא הפך בעל כורחו, לצרכן כפייתי של חדשות.

בשעות הראשונות שלאחר הבעת האמונים הבלתי מסויגת של הטלוויזיה בערוץ החדשות, החדשות בהחלט נראו ונשמעו חדשות. להפתעתו הרבה, היו לא מעט מהן. חלקן הקטן היו חדשות מקומיות בעוד שהחלק הארי, עסק בחדשות בינלאומיות. אלה גם אלה לא עניינו אותו כלל. לעומת זאת, מגישות החדשות בהחלט משכו את תשומת לבו. לבעליו של הערוץ לא חסר טעם טוב. הוא פיתח חיבה מיוחדת לחלק מאותן המגישות וגילה לשם כך נכונות לבהות במסך ברציפות במשך שעות על גבי שעות. מבלי שהוא התכוון לכך, החדשות שהקריאו אותן המגישות החינניות, חדרו אט אט את חומת האטימות העבה והמבוצרת שבמוחו. בהתחשב בעובדה שהן הקריאו במשך שעות את אותן החדשות ממש, פחות או יותר, מוחו לא נדרש למאמץ יוצא דופן בעיבוד החומר הנלמד. בחלוף כמה וכמה ימי בהייה חסרת תכלית, הוא אפילו הוא הצליח להבחין בהתרגשות שאחזה בצוות הערוץ, שעסק במרץ ביחסים המתוחים בין מזרח למערב וליתר דיוק, בין הרוסים לאמריקאים. הסתבר לו שבשתי המעצמות נבחרו נשיאים חדשים אשר לשם שינוי, חיבבו זה את זה. כך לפחות אמרו השמועות. את הימים הראשונים שלהם בתפקיד ניצלו השניים לשם הפרחת שלל ססמאות לחלל האוויר בדבר סדר עולמי חדש והצורך להסדיר את מערכת היחסים בין שתי המעצמות. הם לא היססו להצהיר על כוונתם לצמצם באופן דרסטי את ארסנל הנשק שברשותם, לאחר עשרות שנים של התחמשות לא מבוקרת. ההשתפכות של השניים נשמעה פחות או יותר כמו נאום הניצחון בתחרות מלכת היופי. כל מה שחסר הוא שהשניים יודיעו חגיגית שהם עוברים להתגורר יחד. ממש אידיליה.

מערכות יחסים בינלאומיות ומערכות יחסים בכלל, לא היו הצד החזק שלו. יעידו על כך גב’ בושם ומר מעלית. לאור זאת, הוא לא היה שותף להתרגשות שאחזה בצוות הערוץ. עם זאת מראה המגישות הנרגשות, בהחלט שימח אותו ולא מאותם הטעמים. טוב שהטלוויזיה בחרה להתנחל בערוץ הזה. בין התרגשות אחת לאחרת, שידר הערוץ פעם אחר פעם ראיונות משמימים עם יודעי דבר למיניהם ועם פרשנים כאלה ואחרים. אחד מאותם המרואיינים, ענב עניבה בצבע אדום-עגבנייה שמשכה את עינו. הסתבר לו שמסייה טומטו מקורב בדרך זו או אחרת לנשיא האמריקאי או לפחות כך הוא מציג את עצמו. הלה לא חדל מלברבר בשבחו של אדונו החדש. אפילו הנשיא הנבחר לא ידע שהוא כזה. בעוד שמסייה טומטו מברבר את עצמו לדעת, הצטרף לשידור מרואיין נוסף. הפעם מהצד הרוסי של המטבע. אף הוא, כמסייה טומטו, בחר לענוב עניבה יוצאת דופן, בצבע סגול בוהק. אם נדמה היה שמסייה טומטו דברן מקצועי, הרי שעד מהרה הסתבר שהנסיך הסגול מנצח אותו ביד אחת קשורה מאחורי הגב. קצב דיבורו של הנסיך היה מסחרר. אנגלית התערבבה ברוסית ולהפך. המגישה התעוררה לחיים. מזמן לא יצא לה להנחות דיון כל כך חי ותוסס בנושא כל כך נדוש ומשעמם. הנסיך הסגול הפליג כמובן בשבחו של הנשיא הרוסי החדש. כל אחד משני המרואיינים קשר כתרים למכביר לאדוניו החדשים, על שאף אחד משני האדונים לא הספיק לכהן יותר משבוע ימים בתפקידו. מדהים. רק חסר היה שהשניים ידרשו את כינוסה המידי של וועדת פרס נובל, שהרי העדר העשייה של הנשיאים הדגולים, מחייב בהכרח לזכות אותם בפרס המפורסם לשלום, רצוי כבר כאן ועכשיו. אם המשבצת תפוסה, אין מניעה להעניק להם פרס נובל לכימיה או מה שלא יהיה. מבחינתם של הנסיך הסגול ומסייה טומטו, נדמה שהכל הולך. בין התפלפלות אחת לאחרת, להן הוא לא טרח להקשיב, הוא הבחין בדבר מה נוסף. המבט בעיניהם של טומטו והנסיך, שידר שדר שונה לחלוטין. הוא התאמץ להיזכר מהו אותו השדר. האסימון נפל כשאבא חלף לרגע בסלון. המבט שלו והמבט שלהם חד-הוא! בניגוד לפיהם מפיק המרגליות, מבטם של המרואיינים הנכבדים הבהיר לו ששניהם יותר מאשר מוכנים לתלות על עץ גבוה את אדוניהם החדשים ובמידה קרובה של וודאות אף האחד את השני, בדומה מאד לתכניותיו של אבא לגביו. כמי שלא היה בקיא כלל בפוליטיקה העולמית, הדבר הדהים אותו. עוד יותר הדהימה אותו העובדה שמשום מה המגישה החיננית לא הייתה ערה לכך. מצד שני, מאד ייתכן שהיא נעדרת את הכישרון הייחודי שלו להוריד רכבות מהפסים, פעם אחר פעם ובדיוק באותה הנקודה. הרכבת של אבא שלה בהחלט ברת מזל!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *