עשיתי לי הרגל שלא ללכת סחור סחור. זה לא בריא ובוודאי שלא תורם לכם דבר וחצי דבר.

אז למה? למה למען השם הושקעו לא מעט זמן ומאמץ בתוצר הכתוב הזה כשבסופו של יום, משוחרר פרי העט חינם אין כסף לציבור הרחב?

בכל אשמה החוויה המכוננת של הוצאת ספר לאור. תשלח, תמתין כך וכך חודשים ארוכים ולבסוף, כתנאי בל יעבור להוצאת הספר לאור, יוגש לך חשבון מנופח ולצידו הסבר משכנע, בין אם אתה קורא אותו מההתחלה לסוף או מהסוף להתחלה.

כל זה מוביל אותנו לשאלה שבבסיס הקיום הישראלי, כמה-כמה? ובתמצית – כמה דרשו ממך לשלם וכמה תרוויח?

לשאלה המורכבת הזו ישנה תשובה מורכבת לא פחות. מחד, אלה דרשו לא מעט על מנת לתחזק את שורת הרווח של ההוצאה (ועסקינן בעשרות אלפי ש"ח) ומאידך, בחרו לשמור על עמימות שלא הייתה מביישת גופי מודיעין מכובדים בכל הנוגע לשאלת הרווח הפוטנציאלי.

נדמה לי שמה שביניהם ברור – לכתוב למגירה זו לא חכמה, מה גם שמגירות מעצם טיבן, שומרות את דעתן לעצמן ותכונתן זו נוטה לתסכל את הכותב.

כאן מגיע תורכם. אני מפקיד בידכם את ספר הביכורים שלי, ללא יומרות כלשהן. בכל זאת, ספר ראשון, לא ערוך, אשר נכתב כספר קליל, נטול כל תחכום ואולי אולי, אפילו מהנה (הכל בעיני המתבונן, כמובן).

בכל חמישי בשבוע אפרסם פרק. אשמח אם תקראו, תעירו ותאירו את עיני (באופן מכובד וענייני, תוך שמירה על בריאות נפשם של הקוראים האחרים).

אגב, כל הזכויות שמורות. אנא אל תעשו שימוש בתוכן הכתוב ובכלל זה, תעתיקו, תפיצו בלה, בלה, בלה, ללא אישור מראש ובכתב (תודה).

זה הזמן להיפרד מתחושת הכבדות ולצאת לדרך חדשה!

שלכם למשך כך וכך פרקים,

עופר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *